מיקל סדז'יבוי (1566-1636), הידוע בשם סנדיבוגיוס פולונוס, התפרסם באירופה בזכות הידע האלכימי יוצא הדופן שלו. במפנה המאות ה-16 וה-17 הוא חיפש את אבן החכמים, חומר שירפא את כל המחלות, ישמר נעורים ובעיקר יאפשר להפוך כל חומר לזהב. כמובן, הוא לא הצליח למצוא תגלית כזו, אבל הוא כן ביצע מספר ניסויים שימושיים. מיקל סדז'יבוי הגיע לממצאים מעניינים ותרם תרומה חשובה ליסודות הכימיה המודרנית.

הוא נולד ב-2 בפברואר 1566 בלוקוביצה ליד נובי סץ'. הוא כנראה עסק באלכימיה בהשפעת רופאים מקרקוב, אך ההשפעה העיקרית על תחומי העניין שלו הייתה מצד מיקולאי וולסקי, שבסביבות שנת 1604 הקים מעבדה משלו בקשפיצה שליד צ'נסטוחובה ותמך במחקריו של סדז'יבוי. האלכימאי קיבל גם את תמיכתם של המגנטים ושל המלך זיגיסמונד השלישי ואזה והקיסרים רודולף השני ופרדיננד השני, שבזכותם ערך מסעות מדעיים ודיפלומטיים רבים, מפורטוגל למוסקבה, תוך יצירת קשרים עם האלכימאים הבולטים ביותר.

הוא היה כימאי ניסיוני מחונן. הוא לא הסתמך על נוסחאות קסם אלא על תוצאות של ניסויים. סדז'יבוי הכיר היטב את טכניקות ההכנה הבסיסיות של זמנו. הוא כתב מספר חיבורים אלכימיים, שהודפסו שוב ושוב בלטינית, גרמנית, צרפתית, צ'כית, אנגלית, רוסית ופולנית. הוא היה אדם מוכר ומוערך באירופה; עבודותיו היו בבעלות, בין היתר, אייזק ניוטון. באחת מהן, כשכתב על התוצר התרמי של פירוק מלח, הוא הזכיר את "מזון החיים שנמצא באוויר", שעם הזמן נקרא חמצן. הוא גם היה מודע לתפקיד שהוא ממלא בתהליך הנשימה. בכך הוא הקדים את ההישגים של ג. פרסטלי ושל ס.וו. שיל שנעשו במאה ה-18. הוא גם הכיר את המתכון להפרדת הזהב על ידי צמצום של אלמנט זה מהכנות. סדז'יבוי היה אחד מבשרי הרעיון של מה שנקרא סדרת מתח של מתכות. בעודו בשירות הקיסרי בבוהמיה, הקים מכרות עופרת בשלזיה. הוא עסק גם במטלורגיה.