סטפן נתנזון היה אדם בעל תשוקות רבות. הוא היה מהנדס, פעיל למען העצמאות ומבקר מוזיקה. בכל היכולות הללו גילה מידה רבה של מחויבות, נחישות ובו בזמן גם אהבה למולדתו. הבה נסתכל מקרוב על הדמות המדהימה הזו.

סטפן נתנזון, הידוע גם בכינויו מאציי סקולובה, נולד ב-2 בנובמבר 1872 בוורשה למשפחה יהודית. השכלתו החלה בוורשה והמשיכה בבית ספר תיכון בדורפת (טרטו של היום). מאוחר יותר הוא החל ללמוד מכניקה באוניברסיטת שרלוטנבורג לטכנולוגיה, שם הפך למהנדס. התשוקה שלו למוזיקה הובילה אותו לקונסרבטוריון של ברלין, שם שר במקהלה הפילהרמונית של ברלין תחת ניצוחו של פרופסור ארתור ניקיש.

פולין לא הייתה קיימת במאה ה-19 שכן היא הייתה כבושה על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה מאז המאה ה-18. נתנזון היה מחויב לאיגוד הנוער הפולני "זט", שפעל למען תקומתה של המדינה הפולנית בגרמניה ובצרפת. ב-1901 הוא עמד בפני בית המשפט הפרוסי בפוזנן, שהואשם בהקמת ארגונים שמטרתם להחזיר את עצמאות פולין.

הוא לא הגיע למשפט ונשפט בהיעדרו. לרוע המזל, הוא נעצר על ידי השלטונות הרוסיים ונכלא במצודת ורשה. לאחר שחרורו, בשנת 1902, עבר לקרקוב. שם, משנת 1904, הצטרף לחברת בית הספר העממי, שם מילא תפקידים שונים, ביניהם מזכיר וסגן נשיא. הוא גם היה פעיל במפלגה הלאומית הדמוקרטית וקנה בית דפוס, שתרם לפרסום 'אויצ'יזנה', כתב העת של הליגה הלאומית.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 פונו נתנזון ומשפחתו לווינה, ולאחר מכן נסעו לשוויץ, שם הפך לדמות מפתח בקרב פוליטיקאים פולנים בגלות, והשתתף בישיבות ובכנסים בלוזאן. ב-1917 השתתף בהקמת הוועד הלאומי הפולני, שנלחם למען המטרה הפולנית בקרב מדינות האנטנטה.

לאחר שפולין קיבלה מחדש את עצמאותה ב-1918, חזר למולדתו. הוא עבד במשרד החוץ ולאחר מכן בבית השלום בעיר ורשה, שם עמד בראש מדור התרבות. הוא תמך ביוזמות תרבותיות כמו מופעי מוזיקה לצעירים בפילהרמונית של ורשה.

בשנת 1935 הפך ליושב ראש המחלקה העירונית במועצה הראשית של החברה הפולנית לחינוך. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא הסתתר באחוזת שווירצ'ה, שם נפטר ב-9 באפריל 1944.