האב מרסלי גודלבסקי תמך בדעות של הדמוקרטיה הלאומית והיה פעיל בקבוצות הקשורות לתנועה הלאומית הפולנית. הוא לא חיבב את היהודים, וראה בהם מתחרים כלכליים. אולם כאשר פתחו הגרמנים בשואה, הוא שינה באופן קיצוני את יחסו לבני הלאום היהודי.

ב-1915 הפך הכומר לכומר הקהילה בקהילת כל הקדושים בוורשה. ב-1940, פחות משנה לאחר הפלישה לפולין, הקימו הגרמנים גטו ליהודים בבירת פולין הכבושה, בו נדחסו כמה מאות אלפי אנשים בחלל קטן. היו רעב, מחלות ומוות במקום הזה.

כומר הקהילה מהגטו

אזור הקהילה של האב גודלבסקי כלל גם את הגטו היהודי. בראותו את סבלם של היהודים, הוא לא היה מסוגל לעמוד מנגד כשהגרמנים רדפו והשמידו אותם. הוא החליט לעזור.

הכומר השיג מסמכים מזויפים. ככומר הקהילה, הייתה לו גישה לרישומי הכנסייה. אז הוא הכניס שמות בדויים להסתרת יהודים. השמות התאימו למסמכים מזויפים, והרישום בתעודת הלידה הפך את הזהות לאמינה.

הוא נתן את ביתו הפרטי לקהילת האחיות הפרנציסקניות והפך אותו לבניין בית יתומים לילדים יהודים שהסתתרו בו. האב גודלבסקי ניהל יחד עם כומר קתולי נוסף, אנטוני צ'ארנצקי, גם מרכז חלוקת מזון ליהודים מהגטו שסבלו מרעב. הגרמנים אסרו זאת ב-1941, כאשר הונהג בפולין הכבושה עונש מוות על עזרה ליהודים. ראוי להדגיש שאזור פולין שנכבש על ידי הגרמנים היה המקום היחיד בו היה קיים עונש כזה. אך הכמורה, הודות לאישורי המעבר שלהם, יכלו לצאת מהגטו. הם השתמשו בזה כדי להבריח מזון ותרופות ליהודים.

כמה אנשים הוא הציל?

האב גודלבסקי נפטר ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה. היסטוריונים מעריכים שעד 3,000 יהודים הרוויחו מעזרתו. בשנת 2009 העניק לו מכון יד ושם את אות "חסיד אומות העולם". ב-7 ביוני 2017, כנסיית כל הקדושים, שם האב גודלבסקי היה הכומר, קיבל את התואר "בית החיים", שהוענק על ידי קרן ראול ולנברג.