לפני 156 שנים בדיוק, ב-5 בדצמבר 1867, באחוזת זולוב בליטא, נולד יוזף פילסודסקי. גולה, סוציאליסט, מרשל, ובעיקר מייסד שותף של המדינה הפולנית העצמאית. אדם שאיחד ועיצב את האומה הפולנית בתקופה שבין המלחמות.
משנותיו המוקדמות, פילסודסקי חונך באתוס של מרד ינואר של 1863, שבמהלכו שימש אביו יוזף ווינצ'נטי כנציב הממשל הלאומי של מחוז רוזיני. בנוסף לחינוכו הפטריוטי, הוא קיבל חינוך מקיף. אמו מריה, אשת אצולה ממשפחת בילביץ', סיפקה לילדיה חינוך ביתי, והביאה מורים פרטיים.
בשנת 1877 החל פילסודסקי את לימודיו בגימנסיה הראשונה של וילנה. בהתנגדות לתהליך הרוסיפיקציה, הוא ייסד את מועדון החינוך העצמי "הלכידות", תוך ניסיונות לייבא ספרים פולניים מוורשה. לאחר שעבר את בחינות הבגרות, התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה האימפריאלית בחרקוב.
עקב קשריו עם הארגון המהפכני הרוסי "רצון העם", כבר במרץ 1887 הוא נעצר על ידי המשטרה הצארית, ונידון לחמש שנות גלות בסיביר באשמת השתתפות במזימה להתנקשות בצאר אלכסנדר השלישי רומנוב. ביולי 1892 חזר פילסודסקי לווילנה והצטרף לתנועה הסוציאליסטית, תחילה ככתב של כתב העת המחתרתי "Przedświt" (לפני השחר), ולאחר מכן כמייסד שותף של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, שכבר ניהלה את בית הדפוס הסודי רובוטניק בשנת לודז'.
בפברואר 1900 הוא נעצר שוב בשל פעילות מחתרתית ונכלא בביתן ה-10 של מצודת ורשה. כתוצאה מהעובדה שהחל לדמות שם מחלת נפש, הוא הועבר לבית החולים הפסיכיאטרי סנט ניקולס בעל הנס בסנט פטרסבורג, משם נמלט בעזרת חברי המפלגה.
במהלך מהפכת 1905, שפרצה בשטח האימפריה הרוסית, הוא היה שותף להקמת הארגון הלוחם PPS. במשך כמה שנים הפעילו חבריה התנגדות מזוינת נגד הצבא והמושלים הצארים, תוך שהם ביצעו פעולות חיסול, חבלה והסחה רבות. פילסודסקי השתתף באופן אישי בהתקפה על רכבת דואר רוסית ליד בזדני, תוך גיוס כספים להקמת האיגוד המחתרתי למאבק פעיל, שאיפשר מאבקי שחרור לאומיים נוספים.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא היה שותף להקמת הלגיון הפולני שנלחם לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית. כתוצאה ממה שנקרא משבר השבועה, שבמהלכו המליץ באופן אישי לחיילים פולנים שלא להישבע אמונים לגרמנים, הוא נעצר ונכלא במבצר מגדבורג.
כתוצאה מפרוץ המהפכה הבולשביקית ברוסיה וניצחונות מדינות האנטנטה, חזר פילסודסקי לפולין העצמאית כבר ב-10 בנובמבר 1918, תוך השתלטות על השלטון במדינה מידי נציגי מועצת הריג'נסי ואיגנסי דשינסקי – ראש הממשלה של ממשלת העם הזמנית של הרפובליקה של פולין בלובלין.
בשנים 1918-1922 היה ראש המדינה, ומ-19 במרץ 1920 מרשל פולין. בתקופתו הראשונה בשלטון, הוא קיבל סמכות על הצבא הפולני והופקד על המשימה של ארגון ממשלה כלל ארצית. באותה תקופה הוא מינה את הסוציאליסט ידרז'י מורצ'בסקי לראש הממשלה, והקבינט שלו אימץ מספר חוקים חדשניים בעלי אופי דמוקרטי, כולל זכות בחירה כללית (כולל לנשים), יום עבודה בן שמונה שעות, ערובה לחוקיות איגודי עובדים והכנסת פיקוח עבודה וביטוח מחלה.
למרות הקשיים הרבים הכרוכים בגיבוש מדינה הרוסה ומחולקת על ידי מחיצות, פולין בפיקודו של פילסודסקי התנגדה לפלישה הבולשביקית של 1920. הניצחון במלחמה, חשף באופן פרדוקסלי את ההנחות השגויות של תפיסתו של פילסודסקי של מדינה פדרטיבית המבוססת על הארצות המגוונות מבחינה אתנית של הרפובליקה הפולנית לשעבר, בעד חזון של מדינת לאום. את האחרון קידם יריבו הגדול, רומן דמובסקי.
ב-1922 פרש פילסודסקי מפעילות פוליטית, והקדיש את זמנו לעניינים צבאיים. ביולי 1923 פרש מתפקידו כיושב ראש לשכת מועצת המלחמה העליונה והתמסר לכתיבה, בדרך כלל שהה בבית האחוזה שלו בסוליובק ליד ורשה.
עקב הידרדרות המצב הפוליטי והחברתי במדינה וחוסר היציבות של ממשלות עוקבות, הוא הוביל הפיכה (מה שמכונה הפיכת מאי) ב-12 במאי 1926, ואילץ את התפטרותה של ממשלתו של ווינסנטי ויטוס. מכאן ואילך, השלטון במדינה הופעל על ידי אנשים הקשורים לפילסודסקי, ויצרו מערכת אוטוריטרית המבוססת על הצבא.
פילסודסקי עצמו היה ראש ממשלה פעמיים. הפעם הראשונה בין 1926 ל-1928, והשנייה לאחר 1930, כאשר, לבקשתו, הנשיא איגנסי מושצ'יצקי פיזר את הפרלמנט, ואיפשר לקיים את מה שנקרא משפט ברסט, שהרשיע פוליטיקאים שלא תמכו במעשיו של המרשל.
באותו זמן, פילסודסקי כבר היה חולה מאוד. חמש שנים מאוחר יותר, ב-11 במאי 1935, הוא סבל מדימום בקיבה. הוא מת למחרת בבלוודר, בדיוק ביום השנה ה-9 להפיכה במאי. הלווייתו הייתה ביטוי פטריוטי גדול. הוא נקבר בכבוד הגבוה ביותר בקריפטה מתחת למגדל פעמוני הכסף בגבעת ואוול בקרקוב, בזמן שלבו הונח למנוחת עולמים עם אמו בבית העלמין ראסוס (רוסה) בווילנה.
למרות המחלוקות הרבות שפעילותו הפוליטית של פילסודסקי עוררה, הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של פולין העצמאית, זה שהצליח לייצב את האומה הפולנית לאחר 123 שנות חלוקה.