לפני 76 שנים, בדיוק ב-22 בפברואר 1947, העביר הפרלמנט הפולני המחוקק חוק חנינה לחיילים ולחברי המחתרת האנטי-קומוניסטית. למעשה, זה היה שקר חוקי שבאמצעותו חיסלו השלטונות הקומוניסטיים את נקודות ההתנגדות המזוינת האחרונות. כתוצאה מכך, במקום החופש הרצוי, חיילי המחתרת קיבלו לא פעם עונשי מאסר ארוכים, אפילו עונש מוות.

ההכרזה על החנינה חודש לאחר הבחירות המזויפות לפרלמנט הייתה תכסיס תעמולה כדי להראות לציבור הפולני שהממשלה הקומוניסטית נותנת גם ליריבים הפוליטיים הזדמנות לחזור לחיים נורמליים. אנשים רבים האמינו לטענות השלטונות.

המשרד לביטחון פנים (UB) היה אמון על הפיקוח על יישום החוק. במשך חודשיים חשפו חיילי צבא הבית לשעבר, ארגון "חופש ועצמאות", גדודי האיכרים והכוחות הלאומיים המזוינים את פעילותם המחתרתית ומסרו את נשקם. במסגרת פעולת ההסגרה, 53,517 אנשים דיווחו לוועדות החנינה, בעוד ש-23,257 שוחררו מבתי הכלא וממרכזי המעצר.

החוק הבטיח רק באופן תיאורטי פטור מהאשמה בפעילות נגד הרפובליקה העממית של פולין או הפחתה משמעותית בעונשים שכבר נגזרו. במציאות, התברר שמדובר במבצע מתוחכם ומתוכנן היטב. בעלי תפקידים ב-UB, תוך שימוש במידע שסיפקו הפרטיזנים החושפים (נתונים אישיים, שם בדוי, כתובת, שיוך ארגוני וזהות המפקדים) גילו ולאחר מכן חיסלו את רוב היחידות הפעילות שפעלו ביערות. בסופו של דבר, לאחר פעולת החנינה, נותרו במחתרת בין 1,100 ל-1,800 חיילים. קבוצה זו לא היוותה עוד איום ממשי על המערכת הקומוניסטית בפולין.