אדם צ'רניאקוב היה קשור קשר בלתי נפרד לגטו ורשה. התאבדותו הטראגית בציפייה לשואה הייתה ביטוי של מחאה נגד המדיניות הפלילית של הכובשים הגרמנים בממשל הכללי. פחות סופר על פעילותו הדינמית לפני המלחמה.
הוא נולד ב-30 בנובמבר 1880 בוורשה. הוא בא ממשפחה יהודית ממעמד הביניים שעסקה במסחר, כולל חמאה. משפחת צ'רניאקוב התגוררה ברחוב זימנה, שהיה על גבול שני עולמות עם הרובע היהודי והחלק של ורשה המאוכלס בעיקר בפולנים. הוא התחנך כמהנדס כימי בדרזדן, שם למד את השפה והתרבות הגרמנית. משנת 1913 החל להשתלב בארגוני בעלי המלאכה היהודיים, וכתב בכתב העת המסחרי "Handel un Meloche". כעבור כמה שנים הפך לראש אגודת בעלי המלאכה המרכזית.
לאחר שפולין חזרה לעצמאותה, הוא הצטרף לשיקום שלה בעבודה במשרד לעבודות ציבוריות כמנהל במשרד הסטטיסטיקה במדור השיקום. במקביל, אדם היה פעיל כמדען – בשנת 1919 הוענק לו פרס בתחרות על עבודת גמר מדעית למחקר שכותרתו "מנועי נפץ". בתקופה זו התעניין גם בתעשיית העצים בפולין, ואז באפייה ובקונדיטוריה.
בשנת 1921 יישם צ'רניאקוב את הניסיון שצבר מהמשרד לעבודה אחרת, בעבודה בוועדת ההפצה היהודית האמריקאית (ג'וינט). שם עסק בנושאים דומים כמו במשרד הפולני. כשהמוסד הפסיק את פעילותו בפולין, עבר לבנק המשויך לאגודות שיתופיות.
במקביל פיתח וחיזק את הארגון העצמי של בעלי מלאכה יהודים. ב-1925 הצליח לאחד את תנועת האומנים המפוצלת לארגון אחד. הוא נקרא האיחוד המרכזי של בעלי מלאכה יהודים בפולין (CZRŻ). בקונגרס האיחוד נחתמה הצהרת מלאכה פולנית-יהודית משותפת, ומאוחר יותר, הודות ליוזמתו וניסיונו של צ'רניאקוב, הוקם בנק בעלי המלאכה הקשורים כסוג של הגנה מפני ההוראות הלא מיטיבות של חוק התעשייה משנת 1927. פעילות זו חיזקה את תפקידו של צ'רניאקוב כמנהיג קהילת בעלי המלאכה היהודית.
למרות הצלחותיו, פרש צ'רניאקוב מהנהגת ה-CZRŻ בשנת 1929. בתקופה זו אף שקל לעזוב לז'נבה, אולי בהשפעת השקעתו הלא מוצלחת במפעל לייצור כומתות. בסופו של דבר הוא לא עזב את פולין והתרכז בפעילותו בוועד המרכזי לסיוע ליהודי העיר ורשה, שתפקידו לתת תמיכה למי שנמצא במצב כלכלי קשה כתוצאה מהמשבר הכלכלי של 1929.
צ'רניאקוב גם מעולם לא התחמק מפעילות פוליטית, למרות שלא זכה להצלחה מרהיבה בתחום זה. ב-1928 הוא התמודד לפרלמנט, אך לא הצליח להשיג מושב, בעוד שבמאי 1930, למרות שניצח בבחירות המשנה לסנאט, הוא לא הצליח לחצות את סף הפרלמנט משום שהנשיא איגנסי מוצ'יצקי פיזר את הפרלמנט לפני השבעתו של צ'רניאקוב. בנוסף לשאיפותיו הפוליטיות הגדולות התמודד נשיא היודנראט לעתיד למועצת העיר של העיר ורשה ולקהילה הדתית היהודית.
משנות ה-30 פרנס את עצמו בעבודתו באגודת הסחר המפצה הפולנית ("זהאן"), שקידמה את היצוא הפולני. בתקופה זו התרחש אירוע שקבע לצמיתות את גורלו של צ'רניאקוב. בשנת 1936 החליטה ממשלת הסנציה להכניס את הקהילה היהודית בוורשה לניהול זמני. למרות שהאוכלוסיה היהודית קיבלה את המהלך של השלטונות הפולניים בחוסר רצון, הסכים צ'רניאקוב להצטרף לקבוצת המנהלים המורשים, העוסקים בעיקר בענייני חינוך בקהילה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהמדינה שררה תוהו ובוהו ומוריסי מייזל, יושב ראש הקהילה, עזב את ורשה בהוראת השלטונות הפולניים, הפך צ'רניאקוב למנהיגה הבלתי מעורער. הוא נשאר בתפקיד בזמן הכיבוש הגרמני.
הפעילות ביודנראט שהקימו הגרמנים בוורשה ידועה היום מהיומן שצ'רניאקוב ניהל בהיותו יושב הראש, בו תיעד בקפדנות את התנהלות הגרמנים כלפי היהודים, תוך שהוא דן בעניינים רבים הקשורים לפעילות המשרד שייצג.
כשהגיעו דרישות גרמניות ביולי 1942 לפקודה לפקידי היודנראט להשתתף בפעולת השמדה נגד היהודים, אותה כינה הכובש הגרמני 'גירוש', סירב צ'רניאקוב לחתום על צו בעניין זה, למרות שניסה לנהל משא ומתן עם הגרמנים ממש עד הסוף. בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ה-23 ביולי, התאבד יושב ראש היודנראט בלקיחת ציאניד לאחר שסיים את עבודתו. הוא השאיר מכתב פרידה אחד או שניים. הראשון הופנה לאשתו פלישיה. בו כתב: "הם דורשים ממני להרוג את ילדי עמי במו ידי. לא נותר לי אלא למות".
למחרת התקיימה הלוויה צנועה לצ'רניאקוב. אשתו פלישיה הורתה לחרוט על המצבה שני קטעים משירו של סיפריאן קמיל נורביד, "מה עשית לאתונה, סוקרטס". היצירה עוסקת בסוגיית אי ההבנה של אנשים בולטים על ידי פשוטי העם. המשפטים התייחסו לביקורות על פעילותו של צ'רניאקוב ביודנראט.
היום אנו יודעים כי בעת שכיהן כיושב ראש היודנראט, הוא התנהג בצורה הגונה ביותר בתנאים הקשים ביותר של הכיבוש הגרמני. עם זאת, עברו שנים רבות לאחר תום המלחמה עד שהאדם הזה תואר בצורה מהימנה.