קונגרס ויסגרד בשנת 1335 הוא אירוע מרכזי בהיסטוריה הפולנית במאה ה-14. למרות שהכתרתו של קזימיר לא הביאה לו הכרה בינלאומית, הקונגרס הביא לשינויים משמעותיים.

קזימיר הגדול, מול איום מצד האבירים הטבטונים והבוהמיה, שם לעצמו למטרה לפרק את הברית בין המסדר הטבטוני לבוהמיה. הוא רדף מטרה זו על ידי הארכת הפסקת אש וחיזוק הפוטנציאל של ארצו. מדיניותו הובילה להפסקת אש עם האבירים הטבטונים בשנת 1333. למרות זאת, הבעיה העיקרית הייתה תביעתו של ג'ון מלוקסמבורג, המלך הבוהמי, לכס המלכות הפולני. בהקשר זה, התמיכה של מלך הונגריה, צ'ארלס רוברט, הייתה חשובה לאין ערוך לקזימיר.

המשא ומתן הפולני-צ'כי הראשון התקיים בטרנצ'ין באוגוסט 1335, אז הציעה פולין לקנות את הזכויות על הכתר מג'ון מלוקסמבורג. השליט הצ'כי ראה בקזימיר רק "מלך קרקוב" וטען לכס המלכות הפולני. ההסכם הסופי נחתם ב-24 באוגוסט, ובו ויתר ג'ון מלוקסמבורג על תביעותיו לרוב השטחים הפולניים.

רגע המפתח עבור המלך הפולני היה הקונגרס בויסגרד, שהחל ב-1 בנובמבר 1335, שם נפגשו שלושת המלכים: קזימיר, ג'ון מלוקסמבורג וצ'ארלס רוברט. ב-12 בנובמבר, קזימיר התחייב לשלם 20,000 פעמים 60 גרושים של פראג לג'ון מלוקסמבורג בתמורה לוותר על תביעתו לכס המלכות הפולני.

גם סוגיית השטחים במחלוקת עם האבירים הטבטונים הוכרעה בקונגרס זה. הם הסכימו להחזיר את קויאוויה ואת שטח דובז'ין לפולין, אבל גדנסק פומרניה נשארה שלהם.

כתוצאה מקונגרס ויסגרד, קזימיר הגדול הוכר כמלך הלגיטימי של פולין מבחינה בינלאומית. להסכם זה היו השלכות מרחיקות לכת על עתידו של האזור, באופן המסדיר את היחסים בין פולין, בוהמיה והמסדר הטבטוני.

למפגש המחודש היה המשך בהיסטוריה הקרובה. ב-15 בפברואר 1991 נפגשו נשיאי צ'כוסלובקיה, פולין והונגריה בוויסגראד והתחייבו לשיתוף פעולה הדדי. הקבוצה נקראה בתחילה משולש ויסגרד אך לאחר מכן קיבלה את השם המקוצר V4 – עקב חלוקת צ'כוסלובקיה לשתי המדינות החדשות צ'כיה וסלובקיה.