בשנת 1920 ניצחו הפולנים את הבולשביקים בקרב על ורשה. הם לא רק הגנו על עצמאותם, אלא גם עצרו את צעדת הקומוניסטים לעומק אירופה. איך היה הקרב ה-18 בחשיבותו בהיסטוריה העולמית?

פולין קיבלה חזרה את עצמאותה ב-11 בנובמבר 1918 לאחר 123 שנות כיבוש. במזרח, האימפריה הרוסית, העוינת לפולין, קרסה כתוצאה מהמהפכה. אולם האיום לא נעלם, שכן הצאר הוחלף בשלטון הקומוניסטים – הבולשביקים. הם תבעו תביעה על אדמות פולין ובנוסף הניחו שהקומוניזם ישרור באירופה במקום הדמוקרטיה.

המלחמה בין פולין לרוסיה הבולשביקית פרצה בפברואר 1919. לאחר מכן הצליחו הפולנים לכבוש בין היתר את וילנה ומינסק. כשהתייצבה החזית נערכו שיחות שלום עם הבולשביקים, אבל הן היו למעשה מסך עשן לקומוניסטים. במהלך תקופה זו, מודיעין הרדיו הפולני פרץ את הקודים של הצבא הבולשביקי. זה התברר מאוחר יותר כדבר מכריע לפתרון הסכסוך.

משלחת קייב

הודות לעבודה יוצאת הדופן של מודיעין הרדיו הפולני, הגיע לידיעת ורשה מידע שהבולשביקים מתכננים מתקפה נגד פולין. ראש המדינה הפולנית, יוזף פילסודסקי, החליט להקדים תרופה למכה. הפולנים כרתו ברית גם עם האוקראינים בראשות סמן פטלורה. ההנחה הייתה שהאוקראינים יסייעו לפולנים במאבקם ברוסיה הבולשביקית, וכי ורשה תכיר בקיומה של מדינה אוקראינית ממזרח לגבולות פולין. שתי האומות, עם כוחותיהן המשותפים, תקפו את הבולשביקים, ושיגרו את משלחת קייב של 1920. מתקפה זו הביאה את הצבא הפולני-אוקראיני לכבוש את קייב, אך למרבה הצער, לא לאורך זמן.

הפולנים מיהרו להגן על העצמאות

הבולשביקים פתחו במהרה במתקפת נגד. חייליהם התקדמו מערבה ונראה היה שהם יאיימו בקרוב על בירת המדינה הפולנית שחזרה לאחרונה לחיים.

הפולנים החלו בגיוס רחב היקף. ביולי 1920 הוקם צבא המתנדבים בפיקודו של הגנרל יוזף הלר. ממשלת ההגנה הלאומית בראשות ראש הממשלה וינסנטי ויטוס פנתה לאנשים בבקשה להתגייס. למעלה מ-100,000 מתנדבים גויסו. הקומוניסטים גם ניסו את כוחם בגיוס פולנים, אך ללא הועיל: רק 200 מתנדבים נקלעו לציפורני התעמולה הבולשביקית.

חלק דנו את פולין לכישלון

לא כולם האמינו שהפולנים יצליחו להגן על עצמאותם. ראש ממשלת בריטניה דיוויד לויד ג'ורג' הסכים עם הבולשביקים בסוגיה הפולנית, ובכך ניסה להיפטר מקרקע לא שלו. כמו כן, הובלות של תחמושת שנשלחו לפולין נחסמו בצ'כיה ובגרמניה.

מצד שני, לא כולם האמינו שוורשה אבודה. נשק שנמכר לפולנים באשראי נשלח מצרפת. הצרפתים שלחו גם משלחת צבאית לפולין בפיקודו של הגנרל מקסים וייגנד והמרשל פרדיננד פוך. הקבוצה ייעצה והכשירה את הפולנים. בין השאר היה שם שארל דה גול.

כמו כן נשלח לפולין מספר עצום של תחמושת וכלי נשק על ידי ההונגרים. המבצע נבלם בשל העובדה שמדינת פולין לא גבלה בהונגריה, וכיוון המעבר דרך צ'כיה נחסם. האפשרות היחידה הייתה אם כך לשלוח את המטען דרך רומניה. זה עבר בהצלחה, למרות הסכסוך ההונגרי-רומני. תחמושת ונשק מהונגריה הגיעו לפולין ב-12 באוגוסט 1920 – ברגע האחרון, ממש ביום הראשון של ההיתקלות המכרעת.

הפולנים נעזרו גם בטייסים אמריקאים, שהקימו את טייסת הקרב ה-7 של תדיאוש קושצ'יושקו.

לא היה מחסור גם תמיכה רוחנית. המדינה היחידה שלא פינתה את הנציגות הדיפלומטית שלה מוורשה הייתה הוותיקן. נציג האפיפיור אכילה ראטי (לימים האפיפיור פיוס ה-11) נשאר בפולין, למרות הסכנה העצומה.

התנ"ך נגד הבולשביקים

הקרבות הראשונים התנהלו על רדז'ימין, עיירה מצפון לוורשה. היא עברה מיד ליד עד שלבסוף, לאחר מתקפת נגד של הגנרל לוסיאן ז'ליגובסקי, השתלט על העיירה הצבא הפולני. זה איפשר את המשך האסטרטגיה.

מודיעין רדיו פולני אמין יירט מידע נוסף מהבולשביקים. ב-15 באוגוסט הצליחו הפולנים ליירט את תחנת הרדיו הבולשביקית, שבאמצעותה קיים הצוות קשר עם מרכז הפיקוד. מפעילי רדיו פולנים למדו את התדר שבו משדרים הבולשביקים והתחילו לחסום אותו – במשך יומיים הם שידרו לקומוניסטים קטעים מכתבי הקודש. כתוצאה מפעילות זו, חלק מהצבא הבולשביקי לא קיבל פקודות עדכניות. הוא נע עם הפקודה האחרונה שקיבל והגיע בסופו של דבר לטורון – כ-180 ק"מ מוורשה, מה שהיה חיוני להתפתחויות נוספות.

תמרון מנהר וויפרז

ב-16 באוגוסט 1920 יוזף פילסודסקי פתח בתמרון מנהר וויפרז. מתקפת הנגד כוונה לתקוף את האגף השמאלי החשוף של הצבא הבולשביקי המתקדם ולשבור את קו הכוחות. התמרון הזה טמן בחובו סיכון גבוה מאוד, אבל זו הייתה האופציה שבחרו הפולנים. מחברי תוכנית זו היו הרמטכ"ל גנרל תדיאוש רוזבדובסקי, קולונל תדיאוש פיסקור וקפטן ברוניסלב רגולסקי.

הסיכון השתלם. לאחר ההתקפה נשבר קו הצבא הבולשביקי. הפולנים החלו במרדף טקטי אחר חיילי הצבא האדום, שספגו אבדות קשות, בהיקף של 25,000 הרוגים. בנוסף, לקחו הפולנים כ-66,000 שבויי מלחמה.

הקרב ה-18 בחשיבותו בעולם

הקרב על ורשה קבע את הישרדות עצמאותה של פולין. עם זאת, ניצחונו של הצבא הפולני בפאתי ורשה עצר גם את צעדת הקומוניזם לעומק אירופה. בפולין כונה הקרב "הנס על הוויסלה". אדגר וינסנט, הוויסקונט ד'אברנון – פוליטיקאי ודיפלומט מבריטניה, שראה במו עיניו את הניצחון הפולני, תיאר את הקרב על ורשה כקרב ה-18 בחשיבותו בעולם.