ב-10 בדצמבר 1905, הנריק סינקביץ' היה הפולני הראשון שקיבל את פרס נובל לספרות. הסופר ניצל את ההזדמנות כדי לעניין את שאר העולם לגבי פולין.
פולין לא הייתה קיימת במפות העולם מאז 1795, כאשר אוסטריה, פרוסיה ורוסיה ביצעו את חלוקת פולין האחרונה ולקחו את אדמות המדינה בכוח. במהלך הכיבוש, פולנים יזמו התקוממויות מזוינות נגד הפולשים, אך אף אחת מהן לא הצליחה.
סינקביץ' היה קרוב יותר לעבודה חברתית ולאידיאלים פוזיטיביסטיים מאשר ללחימה. עם הרומנים שכתב, הוא הפך את הפטריוטיות כלפי המולדת בקרב פולנים שחיו ללא מדינה משלהם לפופולרית. עם ספריו הוא הביא להם נחמה ותקווה. יצירות פופולריות של הנריק סינקביץ' כוללות: "באש ובחרב", "המבול", "אש בערבות" (שלושת הרומנים הללו יוצרים את מה שמכונה טרילוגיית סינקביץ'), "האבירים הטבטונים", "שומר המגדלור", "במדבר ובשממה" או "קוו ואדיס". כשהושלם בשנת 1896, הספר העלילתי האחרון על גורלם של הנוצרים ברומא העתיקה הביא לסופר פופולריות עצומה מחוץ לפולין.
כאשר הנריק סינקביץ' קיבל את פרס נובל לספרות ב-10 בדצמבר 1905, הוא ניצל את המצב כדי להודיע לעולם שפולין המדוכאת עדיין בחיים. "היא נחשבה כמתה, והנה אחת מאלף הוכחות שהיא חיה! היא נחשבה שאינה מסוגלת לחשוב ולפעול, והנה הוכחה שהיא עובדת! הם הכריזו שהיא נכבשה, והנה הוכחה חדשה שהיא יודעת לנצח!" אמר סינקביץ'. ראוי להזכיר כי שנתיים קודם לכן הוענק פרס נובל לפיזיקה לאישה פולניה, מריה סקלודובסקה-קירי.
בנימוקיה להענקת פרס נובל לסינקביץ', האקדמיה השוודית הצהירה כי היא העניקה את הפרס: "על הישגיו הבולטים באפוס וגאונותו הנדירה על גילום רוחה של אומה".