המוזיאון הלאומי בלובלין מציג את התערוכה "תמרה למפיקה – אישה בדרך". זוהי המצגת המונוגרפית הראשונה של יצירותיה של ציירת מפורסמת ברמה עולמית בפולין. התערוכה מציגה 42 ציורי שמן, 15 רישומים ו-3 גרפיקות. נינתה של האמנית, מריסה דה למפיקה, נשיאת קרן אחוזת תמרה דה למפיקה, השתתפה בטקס פתיחת התערוכה בטירת לובלין.

התערוכה היא הזמנה לעולם של שנות ה-20 וה-30, כלומר לעידן יוצא דופן של הסגנון החדש – ארט דקו. יצירותיה של האמנית היו בלתי נפרדות מחייה; הן מוצגות עם החפצים היומיומיים שלה – רהיטים, עבודות יד, בגדים ומכונות, המקרבים את חייה יוצאי הדופן של תמרה למפיקה, אחת האמניות הגדולות של המאה ה-20.

תמרה לאמפיקה (1898–1980), למעשה תמרה רוזליה גורוויק-גורסקה, נולדה כנראה ב-16 במאי 1898 בוורשה. את שנות ילדותה בילתה מוקפת מותרות, והוריה חיו בחברת המשפחות העשירות של רוסיה הצארית. כנערה למדה בפנימייה לנערות בלוזאן, ומשם נסעה לעיתים קרובות לפולין, צרפת ואיטליה. נסיעותיה תרמו לידע שלה על תרבויות של מדינות אחרות ועוררו אצלה רגישות לאמנותם של אמנים גדולים. לביקוריה במוזיאונים זרים הייתה השפעה על עבודתה המאוחרת של האמנית.

כנערה צעירה, תמרה הראתה כישרון אמנותי יוצא דופן, והצליחה במהירות להצטיין ברישום ובצבעי מים. בגיל עשרים היא נודעה בעולם כאחת הנציגות החשובות ביותר של עידן הארט דקו, המאופיין בגיאומטריזציה קלאסית וברצון לסנתז צורות.

בפריז של שנות ה-20 היא התפרסמה כאמנית מודעת המשתמשת בשפה האמנותית שלה, המאופיינת ברישום חזק, קיארוסקורו אקספרסיבי, צורה מחמירה וצבעים חדים שאפשרו לה ליצור פורטרטים אמיתיים, עירום וטבע דומם. בציור, הדבר החשוב לה ביותר היה תפיסת היופי ההלניסטית הכלולה ביצירה, ולפיכך סדר, הרמוניה, פרופורציה ומקצב. לאורך חייה למפיקה נשארה נאמנה לאידיאלים הקלאסיים, למרות שינוי סגנונות והתנסות עם החומר, הטכניקה, הצורה והנושאים.

התערוכה "תמרה למפיקה – אישה בדרך", המאורגנת על ידי המוזיאון הלאומי בלובלין ווילה לה פלר בשיתוף קרן אחוזת תמרה דה למפיקה, מומנה בשיתוף על ידי שר התרבות והמורשת הלאומית.

ארקדיוש סלומצ'ינסקי