ארתור פליקס, שהתפרסם בשיטתו לאבחון קדחת הטיפוס ובמחקריו על סלמונלה, נולד באנדריכוב, אז בחלוקה האוסטרית, כ-50 ק"מ מקרקוב.

הוא נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית אמידה. בצעירותו המוקדמת נכח בקביעות בבית הכנסת המקומי. כילד דיבר פולנית וגרמנית בנוסף ליידיש. בגיל 10 נשלח לתיכון בביאלסקו ולאחר מכן למד כימיה אורגנית בווינה. בחירתו בחינוך גבוה בתחום זה נבעה מהעובדה שאביו היה הבעלים של מפעל לצביעת טקסטיל וקיווה שבנו ינהל היטב את העסק עם החינוך שקיבל. עם זאת, ארתור פליקס החל להתעניין במיקרוביולוגיה. לאחר מספר שנים שעבד אצל אביו ובבית חרושת בהולנד, חזר לווינה כדי ללמוד רפואה. בתקופה זו החל להתעניין בציונות, מה שהביא למסעו לארץ בשנים שלאחר מכן.

במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. בנובמבר 1914 נשלח לשלזיה, עקב מגפת הכולרה ששררה שם. פליקס נשלח לאחר מכן לסוקל, ומאוחר יותר לוודוביץ. כרופא צבאי, באמצעות בדיקת שתן של חולים הנגועים בטיפוס, השתתף בפיתוח שיטת אבחון למחלה זו הנהוגה עד היום, הנקראת מבחן וייל-פליקס. מאוחר יותר עסק גם בחקר הסלמונלה. העוזרת הקבועה שלו, שאינה מוכרת לעולם המדעי, הייתה מרגרט פיט.

בתקופת בין המלחמות ובמהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה משויך למספר מוסדות מדעיים, ביניהם מכון ליסטר לרפואה מונעת בבושיי, אנגליה. הוא עבד מספר שנים במרכז הרפואי הדסה בירושלים וכן היה חבר בחברה המלכותית למדע בלונדון. לאחר מלחמת העולם השנייה, חי פליקס דרך קבע בבריטניה. הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב.