בתחילת האביב של 1942 הכריזה מפקדת צבא הבית בוורשה על תחרות לסמל שנועד לשקף בבירור כי לא פולין ולא הפולנים ייכנעו לכובש הגרמני. לסמל הייתה צריכה להיות משמעות פטריוטית ומסר פשוט שיהיה מובן לכולם, ולכן הועדפה צורה גרפית לא מורכבת. העיצוב המנצח היה 'עוגן', שילוב של האותיות 'P' עבור פולין ו-'W'. האחרון התייחס למילה 'מאבק'. הסמל הוצע על ידי אנה סמולנסקה – סטודנטית לתולדות האמנות לפני המלחמה, שכנראה קיבלה השראה משלט העוגן שכבר הופיע באופן ספונטני במקומות שונים בעבר.
כשנציגי מדינת המחתרת הפולנית אישרו את שלט העוגן החדש, הוא הפך לפופולרי יותר מהצב, שהיה מבוגר בשנה והופיע גם על קירות הערים הכבושות במסגרת מה שנקרא חבלה קטנה. עם זאת, המשמעות שלו הייתה שונה. הצב דחק באוכלוסיה הפולנית לעבוד לאט כדי להקשות על הגרמנים לנהל את הממשל הכללי. העוגן צויר על הקירות בצבע שכמעט לא ניתן לשטיפה, והופיע גם בתחנות אוטובוס ועל לוחות מודעות.
אנה סמולנסקה, שם בדוי 'חנה', נולדה ב-1920 בוורשה. במהלך המלחמה היא הפכה לצופה בשורות האפורות. היא באה ממשפחה של פרופסורים. היא הייתה בתו של קז'ימייז' סמולנסקי, פרופסור לכימיה באוניברסיטה הטכנולוגית של ורשה.
מראשית הכיבוש הגרמני סמולנסקה הייתה פעילה מאוד במחתרת הנוער. היא סיימה קורס תקשורת ולקחה חלק בפעולה של ארגון החבלה הקטנה "Wawer". הודות לכישוריה, היא הפכה לקצינת קישור במחלקת התעמולה הנוכחית של לשכת המידע והתעמולה (BIP) של המטה הראשי של איגוד המאבק המזוין –צבא הבית.
היא הייתה גם קצינת קישור של מריה סטרשבסקה – מזכירת מערכת "עלון המידע". לרוע המזל, לאחר ניסיון לא מוצלח לעצור את העורך הראשי של אותו מגזין, כתוצאה מ"התפרעות", עצר הגסטפו את סמולנסקה יחד עם הוריה, אחותה, אחיה ואשתו ב-3 בנובמבר 1942. לאחר שנכלאה בכלא פאביאק, למרות חקירה קשה, היא לא הסגירה אף אחד. לכן היא גורשה למחנה הריכוז אושוויץ, שם קיבלה את מספר המחנה 26008. היא מתה מטיפוס. גם שלושה מבני משפחתה מתו במחנה. אביה, לאחר חקירה קשה, נורה על ידי הגסטפו בהריסות גטו ורשה במאי 1943.
בן המשפחה היחיד ששרד את המלחמה היה אחיה הבכור של אנה, סטניסלב, עובד הרדיו הפולני לפני ואחרי המלחמה.