ב-21 במרץ 2024 הונצחו יהודים מלוביץ' והסביבה שנרצחו על ידי הכובשים הגרמנים בין השנים 1940-1943.
המכון לזיכרון לאומי, יחד עם מוזיאון גטו ורשה, יוצרים פרויקט להפצת ידע על חייהם, המאבק וההשמדה של יהודי פולין בגטאות של פולין הכבושה על ידי גרמניה. הפעולה החברתית והחינוכית מורכבת מהנצחת קורבנות השואה בעיירות ובערים במחוז מזובייצקי שבהן היו הגטאות.
במהלך הטקס הזכיר ד"ר מתאוש שפיטמה, סגן נשיא המכון לזיכרון לאומי, שהגרמנים הרסו לא רק את חייהם של יהודי לוביץ', אלא גם את מה שנותר מהם. הם שרפו את בית הכנסת, הרסו את בית הקברות היהודי, והמצבות שימשו לחיזוק גדות נהר בזורה.
"היום, באמצעות הנצחה זו, הצבת מצבה זו, אנו מתגברים במובן מסוים על מורשת הכיבוש הגרמני על ידי הצבת מידע כאן על כל אותם תושבי לוביץ' והסביבה. בדרך זו, מצבה זו חוזרת בצורה סמלית" , אמר ד"ר מתאוש שפיטמה.
מצבת הזיכרון שנחשפה בלוביץ' מומנה בשיתוף המשרד להנצחת המאבקים והקדושים של המכון לזיכרון לאומי.
חוקרים מעריכים שב-1939 חיו בלוביץ' כ-4,500 יהודים.
העיירה הייתה חלק משטח הממשל הכללי שהוקם באוקטובר 1939 במחוז ורשה. תחילה היו היהודים נתונים להתנכלויות ולהתקפות פיזיות, ולאחר מכן היו כפופים לחקיקה שהנהיגו הגרמנים באזור. בתי המלאכה ומקומות העבודה שלהם הוחרמו, רכושם נלקח; נאסר עליהם לקיים מצוות דת או להשתתף בחינוך בבית הספר.
עם הזמן החלו להגיע לעיירה עקורים מאזורים ששולבו ברייך השלישי. מספר היהודים בלוביץ' גדל מכ-4,500 לכ-8,200. באביב 1940 הוקם גטו במרכז לוביץ'. ב-22 בפברואר 1941 נצטוו יהודי לוביץ' לעבור לגטו ורשה. אלו ששרדו את החודשים הבאים חלקו את גורלם של שאר תושבי גטו ורשה, שגורשו בקיץ 1942 למחנה ההשמדה טרבלינקה. רק מעטים שרדו.
אדריאן אנדז'יבסקי