עולם המגורים של האליטה הגבולית הפולנית אבד באופן בלתי הפיך בשל הקטקליזות של המאה ה-20. הם השתייכו תחילה לשליטים, לאצולה ולאחר מכן לאחוזת הקרקע, ויצרו את הנוף ההיסטורי של אדמות המזרח לשעבר של חבר העמים הפולני-ליטאי הנקרא ארצות הגבול. הם היו גשר בין מסורות של משפחות רבות, ארצות ואזורים לבין ספרות יפה, אמנות ומסורת לאומית.
מגורי השליטים והאצולה השליטים, ומאוחר יותר אדוני הקרקע, בארצות המזרח לשעבר של חבר העמים היו בעלי חשיבות חיונית להיסטוריה ולתרבות הפולנית במשך כמה מאות שנים. הטירות הנסיכותיות והמלכותיות, כמו גם ארמונות הגיבורים ובתי האחוזות של האצילים היו עדים למספר אירועים היסטוריים חשובים, ובעליהם ותושביהם עיצבו מאוד את ההיסטוריה של אותה ארץ. בתי המגורים של האליטה הגבולית היו מרכזי תרבות, עם מונומנטים אדריכליים יוצאי דופן ואוספים של יצירות אמנות יקרות ערך, כמו גם מזכרות משפחתיות וארכיונים שנאספו במשך מאות שנים.
המגורים של השליטים ובעלי האדמות היו קינים משפחתיים שסיפקו בית לדמויות רבות ומכובדות של כבוד לפולין, כולל שליטים, פוליטיקאים, אנשי דת, סופרים, אמנים, מפקדים, חיילים, מדענים ופעילים כלכליים. אדנות הגבול, הקשורה לתרבות הפולנית, הגיעה לא רק מארצות פולניות, ליטאיות או רותניות. משפחות שעברו פולוניזציה הגיעו כמעט מכל רחבי אירופה עם שורשים גרמניים, טטאריים, איטלקיים, צרפתיים, שוודיים, הולנדים, פלמיים, איריים, צ'כיים, מורביים, הונגריים ואפילו סרבים, אלבנים, קרואטים ויוונים.
במשך מאות שנים, במיוחד בתקופת חלוקת פולין, אחוזות וארמונות היו עמודי התווך של פולניות ופטריוטיות. על השתתפותם במרידות לאומיות הענישו המדינות המחלקות לא פעם את בעלי האחוזות והארמונות בהחרמת רכושם ובגירושם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן במהלך מלחמת פולנים-בולשביקים ומלחמות אחרות על גבולות הרפובליקה השנייה, וכן במלחמת ההגנה של 1939, תרמו גם בעלי קרקעות מארץ הגבול במספרים גדולים לעוצבות צבאיות פולניות, וכן בתי אחוזה נשרפו והושמדו לעתים קרובות במהלך פעולות צבאיות. למרות זאת, הרבה מאוד אחוזות וארמונות עדיין מילאו את תפקידם התרבותי, כשהם מקרינים לשטח האחוזות, הכפרים והעיירות בגבול.
השמדת האחוזה הפולנית הקרקעית נגרמה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשתלטות ברית המועצות על אדמות המזרח של הרפובליקה הפולנית השנייה. באותה תקופה איבדו האדונים בעלי הקרקע בארצות הגבול את אחוזותיהם, נרדפו, נעצרו ונשלחו לגולאגים ולמחנות. רבים שילמו בחייהם. הם נרצחו על ידי כוחות הדיכוי הסובייטי, הצבא הסובייטי, פרטיזנים, איכרים סוררים ומערכת הדיכוי הגרמנית. כמו כן נהרסו ריהוט יקר מפז, אוספי אמנות, מיליטריה, ספריות ביתיות, ארכיונים ורכוש משפחתי.
לפני 1939, היו עשרות אלפי בתי מגורים של אדוני קרקעות באדמות המזרחיות של הרפובליקה הפולנית השנייה. פחות מ-10% מהאחוזות הללו שרדו את התלקחות המלחמה ואת התקופה הסובייטית. ביישובים רבים לא שרדו בית אחוזה, ארמון או טירה, אך נשתמרו אלמנטים יקרי ערך נוספים של שטחי מגורים, כמו מבני חווה, שברי סידורים מרחביים – לרבות פארקים, סמטאות, קפלות קבורה או בתי קברות משפחתיים.
לאחר חיסול שכבת בעלי הקרקעות, כמעט כל האחוזות והארמונות נשדדו על ידי הסובייטים ותושבי הכפרים בסביבה. רבים מהם הושמדו כליל, רובם הרוסים. לעתים קרובות, הם שימשו את הממשל של קולחוזים או סובחוזים, ובתי ספר, בתי חולים, סנטוריות או מחסני סחורות, אשר כללו בדרך כלל שיקום, שהשפיל את ערכם ההיסטורי והאסתטי. הרס המבנים הושלם בחוסר טיפול במצבם, תחזוקתם ותיקונם. כתוצאה מכך, מגורים בגבול עדיין לא מתוקנים ברוב המקרים במשך שנים רבות. לחלקם כמעט ולא נותר זכר. רק חלק מבתי האחוזה והארמונות (במיוחד בליטא) נבנו מחדש, שופצו או אפילו שוחזרו בשנים האחרונות (למשל ארמון הדוכסים הגדולים של ליטא בווילנה). הם מכילים מוזיאונים, מרכזי תרבות או מוסדות ציבוריים אחרים, לפעמים בתי מלון ובתי הארחה.
מצב השימור של המגורים בגבול משתנה בין ליטא, בלארוס ואוקראינה. ליטא, שהיא חלק מהאיחוד האירופי, מספקת יחסית את הטיפול הטוב ביותר. במקרה של אוקראינה, רק חלק קטן מהמונומנטים האדריכליים למגורים שוחזר במהלך שני העשורים האחרונים. דוגמאות לכך כוללות את הטירות בצ'וצ'ים, קמיינייץ' פודולסקי, זבאראז' וז'ולקוויה (חוטין, קמיאנטס פודולסקי, זבאראז' וז'ובקווה), ששוקמו חלקית. פחות מבני אחוזה, ארמונות וטירות נשתמרו בבלארוס, אך ב-12 השנים האחרונות גבר העניין של המדינה באנדרטאות אלו. הפעילות המשמעותית ביותר הייתה שיקום מקיף של טירות נסוויז' ומיר, היקרות והשמורות ביותר במדינה. שני האתרים הפכו למוקדי תיירות חשובים. מוזיאונים הוקמו במספר בתי אחוזה משופצים או משוחזרים – דוגמאות כוללות את זאוסי (מוזיאון אדם מיצקביץ') ומרצ'ובשצ'יזנה (מוזיאון טדיאוש קושצ'יושקו). באוקראינה ובבלרוס, בתי אחוזה ישנים כמעט ולא הופכים לרכוש פרטי ואינם משמשים, למשל, לבתי מלון.
בעיה הקובעת את מצב השימור של מונומנטים היסטוריים במדינות ברית המועצות לשעבר היא העניין הנמוך באנדרטאות היסטוריות בקרב התושבים הנוכחיים והיעדר תחושת אחריות למורשת הרפובליקה הפולנית לשעבר. לאחרונה, המודעות הזו משתנה במקצת, אך בשל הסכסוך באוקראינה והבעיות החברתיות-כלכליות של מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, למרבה הצער רבים ממבני האחוזה והאחוזות היקרים של מדינות הגבול נידונים להכחדה.