צוות בינלאומי של מדענים חוקר מערות לבה על הירח, שיכולות להיות מקום טוב לא רק לערוך בו מחקר בעתיד, אלא גם יכולות לשמש כמקלטים. בעיית החוזק של תקרות מערות הירח טופלה על ידי ד"ר מרצ'ין כוואלה מאוניברסיטת ורוצלב למדע וטכנולוגיה.

תוצאות המחקר של המדען מהמחלקה לגיאוטכניקה, הנדסה הידראולית, הנדסת תת קרקע ומים, שנעשו בשיתוף עם פרופ' גורו קומאטסו (מהאוניברסיטה האיטלקית Università degli Studi "G. d'Annunzio" Chieti – Pescara) וד"ר ג'וניצ'י הרויאמה (סוכנות יפן לחקר החלל), מוצגות בפרסום "יציבות מבנית של צינורות לבה ירחית תוך התחשבות בגיאומטריית חתך משתנה".

בפרסום הציעו המחברים גישה לאחור כביכול. הם מנתחים מספר רב מאוד של חתכי מודל, בודקים את הדוגמאות שהתקבלו של צינורות לבה, ובאמצעות המידע הזמין, מתאימים את התוצאות לפרמטרים של צינורות לבה שנצפו על הירח.

"בדרך זו, נוכל לקבוע את גודל המערות האחראיות לקריסה נתונה בעובי תקרת סלע נתון. הצלחנו לעשות זאת, כמובן גם במידה מסוימת של הערכה, וזו גישה חדשה לחלוטין לגבי מחקר מסוג זה. לצורך הפרסום, ניתחנו את שלוש המפולות הגדולות ביותר, אם כי ישנן רבות נוספות על הירח. עם זאת, לא ניתן למדוד במדויק את הגיאומטריה של כולן, כלומר את עובי הגג, למשל", אומר ד"ר כוואלה.

שקעים על פני הירח תוארו לראשונה ב-2009, והתברר אז שחלקם הם מעברי לבה ממוטטים שיכולים להוביל לסוגים שונים של מערות וחללים. הם נוצרו כנראה במהלך זרימות לבה, ובשל כוח הכבידה הנמוך, הם יכולים להגיע לרוחב של עד כמה מאות מטרים. למרות שחסר מחקר יסודי בתחום זה, היו רעיונות להשתמש בסוגים אלה של מערות כבסיסים ומקלטים לבני אדם במהלך חקר הירח.

ארקדיוש סלומצ'ינסקי