ביום שישי, 12 בינואר 1940, רצחו הגרמנים יותר מ-400 חולים, מבוגרים וילדים, ששהו שם בשטח בית חולים פסיכיאטרי בחלם הכבושה. פשע זה היה חלק מהמדיניות הנאצית של השמדת נכים וחולי נפש, וקורבנותיו תוארו כ'חיים שלא ראויים לחיים'.

עוד לפני התוקפנות הגרמנית נגד פולין, בספטמבר 1939, כבר נערכו ברייך השלישי הכנות ליישום מדיניות השמדת חולי נפש ונכים. ההחלטה הסופית בנושא התקבלה ב-20 בספטמבר 1939, במהלך פגישה שהתקיימה בגרנד הוטל בסופוט, בהשתתפות אדולף היטלר עצמו.

האקציה הייתה אמורה להיות בפיקוח ה-SS-Obergruppenführer פיליפ בוהלר, ראש הלשכה של היטלר. הפשע כולו תוכנן בקהילת העבודה של רייך למוסדות טיפול בברלין, שהמטה שלה היה בטירגארטנשטראסה 4. זהו גם מקורו של אחד משמותיה, כלומר 'אקציה T-4', השני הוא E-אקציה. האידיאולוגיה הגרמנית התייחסה להשמדת החולים והנכים כ"חיסול חיים שאינם ראויים לחיים" (בגרמנית: Vernichtung von lebensunwertem Leben), בעוד שההרג כונה "קץ הסבל" או "מוות רחום".

מסע ההשמדה בוצע בתחילה ברייך השלישי ואחר כך גם בשטחי פולין הכבושים. הגרמנים רצחו את החולים בזריקות קטלניות, אך מצאו שיטה זו אינה יעילה. כחלק מעבודתם על רצח המוני במסגרת אקציה T-4, החלו הנאצים להפעיל תאי גזים ומשרפות.

בתחילת ינואר 1940 הגיעה ועדת SS לבית החולים הפסיכיאטרי בחלם הכבושה כדי לבקר במתקן כולו. כמה ימים לאחר מכן, ב-12 בינואר, נחסם המתקן על ידי יחידת SS. לאחר מכן הוקמו עמדות מקלעים. הצוות הרפואי נצטווה על ידי הגרמנים לעזוב את בניין בית החולים, ואחיות ייעודיות נצטוו להוביל קבוצות של 10 חולים, שנורו לאחר מכן. חלק מהחולים התפזרו בבהלה בחדרי בית החולים, אך נתפסו ונרצחו על ידי הגרמנים שנכנסו למתקן. בסך הכל נרצחו באותו יום 400 בני אדם, כולל ילדים. גופות הקורבנות נקברו בקבר אחים ליד בית החולים.