עד ה-7 באפריל 2024 מציג מוזיאון שלזיה בקטוביץ את התערוכה "פנים. תדיאוש קנטור באוספים של מוזיאון שלזיה וקריקוטקה".

התערוכה מציגה סדרת רישומים מאוספי מוזיאון שלזיה בקטוביץ וחפצים מרחביים מאוסף מרכז קריקוטקה לתיעוד אמנותו של תדיאוש קנטור כולל הישגיו פורצי הדרך. התערוכה קיבלה אופי של מיצב אדריכלי, שצורתו נובעת מפרשנות המשמעות של 'פנים' בהקשר של עיצוב ובימוי חלל התצוגה, וכן מהסוגיה המטאפורית של הסטודיו של האמן. אפשר להתפתות לחשוב על הבנה רחבה עוד יותר הנוגעת לדמיונו של האמן, שבמחצית השנייה של שנות ה-80 סיכם את הישגיו, במיוחד בהפקות תיאטרון קריקוט 2 כמו Let the Artists Die (1984) ו- I Shall Never Return (1988).

מוזיאון שלזיה מדגיש כי תכנית התערוכה לוקחת בחשבון את אופייה של יצירת אמנות כוללת המתממשת בתחומים שונים, ובמקביל מקיימת נרטיב סינתטי המציג את התפתחות הרעיונות האמנותיים של תדיאוש קנטור.

הביוגרפיה האמנותית של תדיאוש קנטור (נולד ב-1915 בווילופול סקשינסקי, נפטר ב-1990 בקרקוב) מתחילה בפרויקטים של עיצוב במה משנת 1943, המתעדים את התקופה מיד לאחר לימודיו באקדמיה לאמנויות יפות בקרקוב. באותה תקופה עבד האמן על הקונספט להצגה "שובו של אודיסאוס", שהועלתה ב-1944 עם קבוצת אמנים מהתיאטרון העצמאי המחתרתי. בתוך התערוכה, רישומים מ-1955-1987 מסמנים את התפתחות הרעיונות האמנותיים. הסקיצה של וילון להצגה של קז'ימייז' מיקולסקי "קרקס" (1957) מציינת את הזמן שבו נולד תיאטרון קריקוט 2. העיצובים והרישומים הבאים להצגות "בבית אחוזה קטן" (1961), "יפהפיות וגנונים" (1973), כמו גם הבכורה בפריז של "הסנדלרים" (1972) קשורים לעבודה על המופעים בהשראת הדרמות של סטניסלב איגנסי ויטקביץ'.

אדריאן אנדז'יבסקי