בלילה שבין 2 ל-3 בנובמבר 1771, נעשה ניסיון חטיפה של המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, המלך האחרון של פולין, על ידי לשכת עורכי הדין. מטרת המזימה הזו הייתה לאלץ את המלך לאמץ עמדה אנטי-רוסית או להשפיע על התפטרותו. לפיכך רצו הקונפדרציות לסיים את חסותה של רוסיה על פולין.
קצין הפרשים סטניסלב סטרווינסקי, ראש המזימה הזו, צפה בסדר יום של המלך במשך שבועות רבים, בחיפוש אחר חולשות בהגנתו. בעבודה עם קזימיר פולאסקי וולנטין לוקובסקי, סטרווינסקי שכנע את שלטונות הקונפדרציה שחטיפה אפשרית. הם בחרו ביאסנה גורה כמקום שבו יוחזק המלך, בשל חשיבותו הסמלית והקושי לתפוס על ידי הכוחות הרוסיים.
בערב המיועד, הכרכרה המלכותית נעצרה על אחד מגשרי ורשה על ידי יחידה חמושה של חברי הקונפדרציה. יריות נורו בין חברי הקונפדרציה לשומרי הראש של המלך. בתוך הכאוס, המלך ניסה להימלט ברגל, אך נתפס במהירות. למרות ההצלחה הראשונית, התוכנית החלה להתפרק כאשר הקונפדרציות החלו לסגת עקב ההתנגדות הבלתי צפויה של הכוחות המלכותיים וחוסר התיאום של כל הפעולה.
במהלך בריחתם מוורשה, נטשו רוב חברי הקונפדרציה את המלך, והותירו אותו לטיפולו של יאן קוזמה. אולי בשל ספקות פנימיים או שכנוע של המלך, החליט קוזמה שלא למסור את המלך לידי חברי הקונפדרציה, אלא הסיע אותו בחזרה לוורשה.
לחטיפה היו השלכות עצומות על פולין. המלך ואנשיו השתמשו באירוע כדי להציג את בני הקונפדרציה כבוגדים ורצחנים, מה שגרם לגינויים באירופה. גם בבית, המוניטין שלהם הוכתם, והחליש עוד יותר את מעמדם.
החוטפים (שהנחטף עצמו הגן עליהם) נידונו למוות ב-1773, אך 27 מהגברים שהיו מעורבים בחטיפה לא נתפסו (כולל קזימיר פולאסקי, גיבור פולני-אמריקאי). קוזמה, שבגד בחברי הקונפדרציה, גורש. הוא עזב את הארץ והתיישב במדינת הכנסייה, שם חי מכסף ששלח לו פוניאטובסקי.