במהלך המשבר של המדינה הרוסית בין 1604 ל-1610, המכונה לעתים קרובות הצער הגדול, החליטו האצולה הפולנית והליטאית לנצל את ההזדמנות ולהעלות את מועמדם על כס מוסקבה ב-1605.
לאחר מותו של הצאר איוון הרביעי האיום ב-1584, השתלט על השלטון ברוסיה צאר בויאר המקורב למנוח, בוריס גודונוב. הוא שלט במדינה מטעם הצאר פיודור הראשון, בנו של איוון האיום, שסבל ממחלת נפש. היסטוריונים רבים טוענים שגודונוב החליט להתנקש בבנו של בעל זכאות לכתר נוסף של איוון האיום – דמיטרי, אחיו הצעיר של פיודור. מותו של דמיטרי הביא לעלייתו של גודונוב לכס המלכות במוסקבה בשנת 1598. עם זאת, שלטונו נתקל בהתנגדות נרחבת.
במהרה, בשנת 1603, הופיע בארצות הגבול המזרחיות של הרפובליקה הפולנית הרפתקן, נזיר ממוסקבה, שטען שהוא צארוביץ' דמיטרי שניצל בנס. אף על פי שאיש לא האמין לו, אילי אצולה פולנים וליטאים זיהו שנוכחותו יכולה לתרום לתפיסת השלטון ברוסיה. זה היה אפילו קל יותר בהתחשב ברעב בארץ בשנים 1601-1603.
זהותו האמיתית של דמיטרי, שנקרא מאוחר יותר סמוזוונייץ (מתחזה), מעולם לא אושרה. הוא היה כנראה גריגורי 'גרישקה' אוטריפייב. הוא זכה לתמיכתם של כמה אילי אצולה פולנים וליטאים, הכנסייה הקתולית והמלך הפולני זיגיסמונד השלישי ואסה. כשהוכנס לתוך התוכנית להתערב בענייני רוסיה, ראש מחוז סנדומייז, יז'י מנישץ', נתן את ביתו מריאנה לדמיטרי לאישה.
בשנת 1604 סמוזוונייץ עם צבאו חצה את הגבול הרוסי. הצטרפו אליו איכרים וכמה בויארים. מותו הבלתי צפוי של הצאר גודונוב ב-1605 פתח את שערי מוסקבה עבור המועמד הפולני-ליטאי והביא את הכתר הצאר. רגע הניצחון היה קצר – בשנת 1606 נרצח סמוזוונייץ.