ב-20 בדצמבר 1968 אימץ הפרלמנט של פולין הקומוניסטית תיקונים לחוק ההשכלה הגבוהה. הוא אפשר לתת את המשרה ואת התואר האקדמי של דוקטור לדוקטורנטים ללא פוסט-דוקטורט, ואף לתת תואר זה לסטודנטים לתואר שני. לקבלת החלטה כזו, שזכתה במהרה להשמצות, היו סיבות פוליטיות, מקומיות ובינלאומיות כאחד, וכל העניין מקורו במזרח התיכון.
בין ה-5 ל-10 ביוני 1967 התנהלה מה שנקראה מלחמת ששת הימים בין ישראל לשכנותיה הערביות. בשל התמיכה הבולטת שניתנה לישראל על ידי ארצות הברית, ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות הנספחות גינו את ישראל, והאשימו אותה בשותפות לאימפריאליזם האמריקאי.
בפולין הנשלטת על ידי קומוניסטים, אירועים אלו קרו במקביל למשחקים פנים-מפלגיים. החל מסע תעמולה נגד אנשים ממוצא יהודי. בנאומיו רמז ולדיסלב גומולקה (1905-1982) שהם אינם אזרחים נאמנים והבטיח להם שלא תהיה להם בעיה לקבל אישור לצאת לישראל. סוג של 'תמריץ' לעזוב את הרפובליקה העממית של פולין היה הפיטורים מהעבודה. כאשר התקיימו הפגנות הסטודנטים נגד המערכת במרץ 1968, החליטה הנהגת מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת לתאר את הסטודנטים כקורבנות תמימים של מזימה יהודית לכאורה.
בקשר למחאות באוניברסיטאות החלו לגרש עובדים ממוצא יהודי, שהיוו חלק רב ערך ונכבד מהסגל האקדמי, במקרים רבים מומחים מהשורה הראשונה. כמעט 500 מרצים באוניברסיטה עזבו את פולין. את החסר הזה היה קשה למלא. ניסיון לפתור את המצב הזה היה להוריד משמעותית את הסטנדרטים לאיוש משרות והענקת תואר עוזר פרופסור. בנוסף להורדת הסטנדרטים האקדמיים, הדבר היה כרוך גם בהכנסת סגל מטעם המפלגה לאוניברסיטאות. בשפה הדיבורית, אנשים אלה כונו בבוז כ"פרופסורים שותפים של מרץ".