ברפובליקה הפולנית השנייה התגוררה זופיה טרסיוק בכפר ווינוב ליד העיירה מורדי, הנמצאת באמצע הדרך בין מינסק מזובייצקי לסיידלצה. עוד לפני המלחמה היא עברה למורדי, שם, כמו בכפר, תחזקה קשרים הדוקים עם שכניה היהודים. מלחמת העולם השנייה העמידה את החברויות מלפני המלחמה במבחן.

בתקופת בין המלחמות מנתה הקהילה היהודית במורדי כ-3,000 איש. בשנה הראשונה לכיבוש הקימו הגרמנים ליד כפר זה מחנה עבודת כפייה ליהודים. הובאו לשם פועלים מסיידלצה, ווגרוב, סוקולוב פודלסקי וורשה. בינתיים, ב-1941, לאחר פרוץ המלחמה הסובייטית-גרמנית, הקימו הגרמנים גטו במורדי עד ל-22 באוגוסט 1942, אז גורשו כל היהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה.

כמה אנשים ניסו להציל את עצמם על ידי בריחה ליערות שמסביב וחיפוש מחסה אצל שכנים נוצרים. חלקם קיבלו סיוע זמני ואחרים קבוע. אחת הפולניות שהחליטו לתמוך בנמלטים היהודים הייתה זופיה טרסיוק, שחיה אז במורדי.

עוד לפני חיסול הגטו, היא עזרה לאברם גשיבץ' מכפר הולדתה ווינוב, ואפשרה לו להשתמש בגינה שלה. זה איפשר לו להאכיל את אשתו ושני ילדיו. מכאן ואילך, זופיה עזרה ללא הרף ליהודים.

היא לא סירבה לעזור כאשר דפק על דלתה יהודי מוורשה, אלמוני. מכיוון שנפצע, היא טיפלה בו. כשעזב לאחר מספר ימים, הוא קיבל נעליים, סרבל ותחתונים. יהודים נוספים שהסתתרו הגיעו אליה גם הם כדי לקבל מזון למשפחותיהם, בהם שלושה נערים שהכירה ממשפחת סיגלשטיין.

הגבורה הגדולה ביותר של זופיה היה לתת עזרה קבועה לשישה יהודים (משפחתם של אדם ושמעון גרבז') שניהלו לפני המלחמה קצבייה במורדי. הם הסתתרו בחדר חיצוני, מתחת לרצפת גינת הבית השייכת לזופיה. בתחילה כוסה המסתור באבן, אך מאוחר יותר נטעה זופיה דומדמניות וחמניות, אשר הגנו למעשה על היהודים ושומריהם מעיניהם הסקרניות של השכנים.

כל היהודים שהסתתרו שרדו את הכיבוש הגרמני.