שמעון ויזנטל היה צייד בעל שם בינלאומי של פושעי מלחמה גרמנים. הוא נולד ב-31 בדצמבר 1908 בבוצ'אץ', עיירה פולנית עם קהילה יהודית גדולה (כיום באוקראינה). לאחר שסיים שם את בית הספר התיכון, למד בפראג שבצ'כיה, אך לאחר שסיים את לימודיו השתקע בלבוב (לביב של היום), שם הקים משרד אדריכלים בו עבד יחד עם אשתו סילה מולר.

לאחר שברית המועצות תקפה את פולין ולבוב סופחה לברית המועצות, נשלל ויזנטל מחברתו והחל לעבוד כפועל במפעל קפיצים. לאחר שנכבשה לבוב על ידי הגרמנים ב-1941, נשלח ויזנטל למחנה עבודה ברחוב ינובסקה. משם הוא נלקח לעבודה בבתי המלאכה של הרכבת. הוא הצליח להימנע מגירוש למחנה ההשמדה בלז'ץ לאחר חיסול גטו לבוב על ידי הגרמנים ב-1942, כאשר רוב משפחתו מתה. אשתו הצליחה לשרוד כי יצאה לוורשה בעזרת המחתרת הפולנית.

ויזנטל עבר דרך כמה מחנות ריכוז, בהם גרוס-רוזן, בוכנוולד ומאוטהאוזן. הוא שוחרר ב-5 במאי 1945 על ידי חיילים אמריקאים. לאחר תקופת הבראה, הוא החל לעבוד באיסוף תיעוד על פשעי גרמניה. החומרים שימשו במשפטים פליליים.

ויזנטל עמד בראש הוועד היהודי המרכזי, שהוקם באזור הכיבוש האמריקאי באוסטריה. הוא גם היה המייסד של מרכז התיעוד ההיסטורי היהודי בלינץ, שאסף ראיות ששימשו במשפטים של פושעים נאצים. התיעוד נתרם למכון יד ושם.

ויזנטל אסף וניתח ללא הרף מידע שהועבר לאחר מכן למוסדות הרלוונטיים. החיפוש הוביל ב-1960 לגילוי ולכידתו של פקיד בכיר ברייך השלישי, אדולף אייכמן. מרכז התיעוד היהודי תרם לאיתור פושעים רבים האחראים לרציחות המוניות, כולל קרל זילברבאואר, פרנץ סטנגל, פרנץ מורר, הרמין ריאן. בסך הכל, המרכז אסף מידע על כ-90,000 איש. ב-1967 פרסם ויזנטל את הספר "Doch die Mörder leben" ("עם זאת, הרוצחים חיים").

הוא נפטר בשנת 2005 בווינה ונקבר בעיר הרצליה בישראל.