בימים הראשונים של נובמבר 1943, רצחו הגרמנים בהוצאות המוניות להורג יותר מ-42,000 יהודים שהוחזקו ב-KL לובלין ובמחנות עבודה אחרים במחוז לובלין של הממשל הכללי הכבוש. בהכנת הפשע הזה כינו אותו העבריינים אקציית "ארנטפסט" (מבצע "פסטיבל הקציר").

במבצע "ריינהרדט", שבוצע מאביב 1942, כיוונו הגרמנים להשמדה מוחלטת של האוכלוסייה היהודית בשטחי פולין הכבושים. יהודים נרצחו בהמוניהם על ידי הנאצים במחנות ההשמדה בלזץ, טרבלינקה, סוביבור ומקומות רבים אחרים. זו הייתה תוצאה של יישום התוכנית ל"פתרון הסופי של שאלת היהודים" שאומצה על ידי שלטונות הרייך השלישי בינואר 1942 בוועידת ואנזה.

במחצית השנייה של 1943 היו מרידות של אסירים יהודים במחנות המוות טרבלינקה וסוביבור. אירועים אלו הביאו כנראה להחלטה לרצוח את היהודים שנותרו בחיים והיו כלואים במחנות מחוז לובלין. בסוף אוגוסט 1943 קיבל יאקוב שפורנברג, המפקד העליון של המשטרה וה-SS במחוז לובלין, הנחיות ברורות בעניין מווילהלם פרידריך קריגר, שבתורו קיבל פקודות מהיינריך הימלר. הימלר, באחד מהמכתבים שהופנו לפקודיו, אמר: "בעיית היהודים במחוז לובלין גדלה לממדים מסוכנים. יש להבהיר את המצב הזה אחת ולתמיד".

ב-2 בנובמבר 1943 כינס שפורנברג אסיפה של מפקדי KL לובלין והמחנות בפוניאטובה ובטרבניקי וכן מפקדי דיוויזיות ה-SS שהיו אמורות להשתתף במבצע חיסול היהודים. הודיעו להם שהמבצע לרצח האוכלוסייה היהודית הנותרת יחל למחרת בשעה 8:00 בבוקר.

ב-KL לובלין הפרידו את האסירים היהודים מהאחרים, הופנו לשדה ליד מחנה V, שם הורו להם להתפשט בצריף, ולאחר מכן הובילו אותם לתעלות שנחפרו מוקדם יותר, שם ביצעו הגרמנים את ההוצאות להורג. קולות ההוצאות להורג מוסכו על ידי שתי עגלות עם מגפונים. מספר ימים לאחר מכן התרחשה שריפת גופות האסירים באתר ההוצאה להורג והיא נמשכה חודשיים.

בשטח של KL לובלין רצחו הגרמנים יותר מ-18,000 יהודים, כ-10,000 בטרבניקי ו-14,000 בפוניאטובה.