את הקמפיין להגנה על מרמיטות ויעלי הרים בהרי הטטרה יזמו שני פולנים: מקסימיליאן נוביצקי והאב יוגניוש ינוטה. עבודת הלובי שלהם הובילה להעברת חוק חלוצי להגנת בעלי חיים.

במחצית השנייה של המאה ה-19, הרי הטטרה, רכס של הרי הקרפטים באירופה, עוררו עניין גובר של תיירים אך גם של אוהבי טבע.

הזואולוג מקסימיליאן נוביצקי והכומר הקתולי יוגניוש ינוטה (החברה המדעית של קרקוב) שמו לב שאנשים מקומיים צדים לעתים קרובות באופן בלתי חוקי מרמיטות בשביל השומן שלהן. יעלי הרים הפכו גם למטרה של ציידים – הם נצודו בגלל הבשר, שהיה מוערך מאוד על ידי השכבות הגבוהות ביותר בחברה.

מצב זה איים להשמיד את מיני החיות הללו. כדי למנוע מצב זה, החלו נוביצקי וינוטה עבודת לובי להגנת המינים הללו בקרב פקידים מקומיים והרשויות המרכזיות, שהיו אז בווינה, שכן חלק זה של פולין סופח לאוסטריה (לימים אוסטרו-הונגריה) תוצאה של החלוקות בסוף המאה ה-18. המדינה הפולנית לא חזרה לעצמאותה אלא ב-1918.

איך הם שכנעו את הרשויות להגן על החיות?

קמפיין להעלאת מודעות על איום ההכחדה של מרמיטות ויעלי הרים בהרי הטטרה בוצע בקרב תושבים מקומיים על ידי האב יוגניוש ינוטה. הוא ידע שהאנשים מאוד דתיים. לכן המסר שהפנה אליהם התבסס על טיעונים דתיים וציטוטים מקראיים. העלון הופץ באמצעות הרשויות החילוניות והקתוליות המקומיות. הוא הוקרא למאמינים במיסות של יום ראשון. עד מהרה, הטיעונים של האב ינוטה ונוביציקי הפכו פופולריים מאוד בקרב כל שכבות החברה.

מעשיהם הובילו לחקיקת חוק על ידי ארץ גליציה (5 באוקטובר 1868) האוסר על ציד מרמיטות ויעלי הרים. שנה לאחר מכן, אושר החוק על ידי הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף.

זה היה החוק הראשון בעולם הנוגע להגנה על מיני בעלי חיים ספציפיים. קודם לכך נקבעו חוקים דומים במקומות אחרים בעולם. עם זאת, הם נועדו בעיקר להפסיק את היחס האכזרי לבעלי חיים.