בליל ה-23-24 באוגוסט 1939 נחתם במוסקבה הסכם אי-התקפה בין גרמניה לברית המועצות, הידוע בכינויו הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. המסמך לווה בפרוטוקול סודי המסדיר את החלוקה החדשה של אירופה. ההסכם סימל את סיום תקופה של שלום ופתח את הדרך להיטלר ולסטלין לפלוש לפולין ב-1 וב-17 בספטמבר 1939, בהתאמה, מה שהוביל לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

שיתוף הפעולה בין גרמניה לברית המועצות התקיים הרבה לפני 1939. ב-1922 חתמו שתי המדינות על הסכם ברפאלו, איטליה. הסכם על שיתוף פעולה צבאי נחתם זמן קצר לאחר מכן. במסגרתו ניתנה לגרמנים הזדמנות לבחון ולשפר מטוסים וטנקים בשטח ברית המועצות, כלומר אותם סוגי כלים שעל פי תנאי הסכם ורסאי מ-1919 גרמניה לא הורשתה להחזיק. בתמורה הם היו אמורים לספק כלים ותחמושת ולספק תמיכה בהכשרת הצבא הסובייטי. ב-1930 היו קצינים רבים של הצבא האדום באקדמיות הצבאיות הגרמניות. מעניין לציין כי המרצים שלהם כללו את הפילדמרשלים של הרייך השלישי לעתיד פרידריך פאולוס ואריך פון מנשטיין. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933, שיתוף הפעולה הצבאי הגיע לקיצו.

במרץ 1939 הציג הרודן הסובייטי יוזף סטלין את הרייך השלישי באור טוב יותר משאר המדינות בקונגרס המפלגה הקומוניסטית. ההנהון הבא של מוסקבה לגרמניה היה החלפת ראש הדיפלומטיה הסובייטית לוויאצ'סלב מולוטוב. בסוף יולי 1939 אמר שר החוץ של הרייך השלישי יואכים פון ריבנטרופ לדיפלומט סובייטי: "יש מספיק מקום על הבלטי לשנינו והאינטרסים הרוסיים אינם צריכים בשום פנים ואופן להתנגש עם שלנו. בכל הנוגע לפולין, אנו עוקבים אחר התפתחויות נוספות בקפידה וללא תשוקה".

לאחר דברים אלה מצד ריבנטרופ, נתן סטלין את הסכמתו להסכם. ב-23 באוגוסט 1939 הגיע שר החוץ הגרמני למוסקבה. תוכן ההסכם והפרוטוקול הסודי נוסחו במהירות. לפיו, שני הצדדים הסכימו ביניהם על חלוקתה העתידית של מרכז ומזרח אירופה, ובעיקר פולין. על פי ההסכם, שטחה של הרפובליקה הפולנית השנייה חולק בין הרייך השלישי וברית המועצות לאורך הנהרות נארב, ויסלה וסאן. בנוסף, המדינות הבלטיות לטביה, אסטוניה ופינלנד עברו תחת ההשפעה של ברית המועצות, שהביעה עניין גם בחלק מרומניה. ליטא, לעומת זאת, תוכננה להינתן לגרמניה. בשנת 2008, הפרלמנט האירופי קבע את 23 באוגוסט כיום הזיכרון האירופי לקורבנות משטרים טוטליטריים.