כאשר בשנת 1496 העניק המלך הפולני יאן הראשון אולברכט זכויות רבות לבעלי האדמות, הוא לא הבין שהוא חותם את הפיגור הכלכלי של חבר העמים, שממנו לא תצא המדינה במשך יותר מחצי המילניום הבא. אנדרו לינקלייטר תיאר את התהליך הזה.

לפי מחבר הספר Owning the Earth: The Transforming History of Land Ownership, רוב תושבי העולם המערבי חיים בתרבות של בעלות פרטית, יחידה ואינדיבידואלית על קרקע, וכנראה יש להם הרושם שמצב כזה הוא טבעי ומובן מאליו. שום דבר לא יכול להיות יותר שגוי. לפני קצת יותר מ-200 שנה, רוב הקרקעות הפוריות בעולם היו בבעלות קהילות, מלכים או הכנסייה.

זה חשוב כי גם גורלה הכלכלי וגם גורלה הפוליטי של חברה תלוי בכללי הבעלות על הקרקע.

האדמה חשובה לכל השליטים. קרקע היא רכוש והכנסה. למי שיש יותר אדמה בסופו של דבר מנצח בקרב על השלטון. המחבר ממחיש את המנגנון הזה בדוגמה של ההיסטוריה של פולין, בפרט מה שנקרא הניירות של פיוטרקוב. כאן, בשנת 1496, נכנע מלך חבר העמים הפולני-ליטאי, יאן הראשון אולברכט, לבעלי האחוזות (הוא נזקק לחיילים למשלחת נגד האימפריה העות'מאנית) וקשר את האיכרים לקרקע, קירב את מעמדם לעבדים. במקביל, הוא אסר על אנשים ללא תואר אציל להחזיק בקרקע.

תקנות לא גלויות אלו קבעו את דרך ההתפתחות הכלכלית של הרפובליקה הפולנית הראשונה והובילו בעקיפין לקריסתה. מאחר שהסוחרים לא יכלו להחזיק בקרקע, לא ניתן היה להשתמש בה כערובה להלוואות. ובלי כסף, לא הייתה השקעה או פיתוח.

המחבר מציין שגם המערב ניסה לקשור את האיכרים לקרקע, כמו בפולין ובשאר מדינות האזור, אבל האיכרים שם פשוט לא ויתרו. הם הגנו על עצמם, הן על ידי מרידות יזומות והן על ידי עמידה, לרוב בהצלחה (בעיקר בצרפת), על זכויותיהם בבתי המשפט.

"יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר של לינקלייטר. יש לי הרושם שהכותב חושש לנקוט עמדה ולומר בבירור יותר איזה ממבני הבעלות על הקרקע עדיף ומדוע. הוא אפילו מציין, בציטוטו את רודיארד קיפלינג, ש"כל אחד מהם נכון". אז, בואו לא נצפה לשום שיפוט ברור מהבעלות על הקרקע. אם הוא לא מפריע למישהו, הפרסום של לינקלייטר בהחלט שווה התייחסות, גם כי הוא מקדיש הרבה מקום לפולין".

אלכסנדר פינסקי הוא כתב כלכלי, מחבר ספר של סקירת המחקרים הכלכליים העדכניים ביותר