חוק הממשלה שהתקבל בפרלמנט בן ארבע השנים ב-3 במאי 1791 הוא הישג יוצא דופן של החקיקה הפולנית. הוא נחשב לחוקה הכתובה השנייה בעולם (אחרי חוקת ארצות הברית). חוק זה נוצר במטרה להביא רפורמה במערכת ​​הרפובליקה הפולנית הראשונה, על ידי הכנסת מונרכיה תורשתית, השוואת הבורגנות והאצולה עם זכויות אישיות והרחבת ההגנה על האיכרים. גם חוק הערים נכלל בחוקה.

הוא אומץ במהלך הדיונים הפרלמנטריים ב-18 באפריל 1791, ואימוצו היה השיא של מאמציהן של רשויות העיר הפולניות, בעידודו של הוגו קולטאי (1750-1812). בתקופת שלטונו של סטניסלב אוגוסט 1764-1795, האליטה השלטת הבחינה שהמערכת הפולנית המבוססת על שליטת האצולה היא אנכרוניסטית, וחולשתן של הערים והבורגנות קשורה לחולשת המדינה.

בדצמבר 1789 ארגנו 141 נציגי ערי המלוכה, בראשות ראש עיריית ורשה, יאן דקרט (1738-1790), את מה שמכונה התהלוכה השחורה. השם היה קשור לצבע הבגדים של הנציגים. התהלוכה יצאה מבית עיריית ורשה להגיע לטירה המלכותית, שם נערכו ישיבות הפרלמנט. עצומה בדרישה להעניק זכויות ציבוריות לבורגנים נמסרה למלך.

המתנגדים לכל שינוי, שנהנים משמירת הסטטוס קוו, ניסו להציג את נאומם של נציגי הערים כהודעה על אירועים דומים לאלו שהתרחשו באותה תקופה בצרפת, השסועה על ידי המהפכה. עם זאת, תומכי הרפורמות היו דווקא מונעים על ידי החתירה ל"סדר טוב", כפי שנקרא אז. למרות שהתוכנית שהוצגה בעצומה שהוגשה למלך לא אושרה, נאומם של נציגי הערים הביא לאימוץ החוק "ערי המלוכה החופשיות שלנו במדינות חבר העמים" או חוקי הערים, שנתיים מאוחר יותר.

ערי המלוכה השיגו את הזכות לקיים את דיוני הפרלמנט, והבורגנים לא נכלאו ללא גזר דין. יתרה מכך, תושבי הערים לא נחסמו עוד מלרכוש קרקעות ולהחזיק במשרדי המדינה שלא היו זמינים להם בעבר. דבר לא עצר אותם מלהתקדם בהיררכיה הצבאית ובכנסייה, ומלהיות מסוגלים לשאוף לזכות באצולה.

התקנות חלו רק על ערי מלוכה (מלבדן היו גם ערים פרטיות בחבר העמים הפולני-ליטאי). החקיקה של חוק הערים נחשבת לאחד ההישגים הגדולים ביותר של הפרלמנט הגדול.