שפסל רוטהולץ עבד כסדר דפוס, אבל היה משהו בחייו שבו הוא היה אלוף – אגרוף. הייתה לו מכה חזקה ביותר, שפגעה גם בספורטאי הרייך השלישי. לרוע המזל, המלחמה הרסה לו את הקריירה והייתה בעלת השפעה טראגית על חייו של המתאגרף.

רוטהולץ, כמתאגרף היהודי הראשון, הפך לאלוף פולין במשקל זבוב (1933), ושנה לאחר מכן זכה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בבודפשט. הוא גם היה אמור להתחרות במהלך המשחקים האולימפיים בברלין (1936) ולשבור את החרם על האירוע שהציגו ספורטאים יהודים. כל הפולנים אהבו אותו – בלי קשר לדתם. כאשר ב-1938 (כמה ימים לאחר ליל הבדולח) הוא ניצח את ניקולאוס אוברמאואר הגרמני בתחרות האגרוף בין פולין לגרמניה, צעקו האוהדים הפולנים: "שפסיו, הביס את קראוט בצלב קרס!". ושפסיו, למרות המבנה הפיזי הממוצע שלו, התאגרף מאוד ברצינות. הוא ניצח מעל 120 מתוך 135 קרבות.

בשורות שירות הסדר היהודי

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה. שפסל גויס לשורות הצבא הפולני. עד מהרה הוא נתפס על ידי הסובייטים (ברית המועצות, בברית עם הרייך הגרמני השלישי, תקפה את פולין ב-17 בספטמבר 1939), אך בסופו של דבר הוא הגיע לגטו ורשה, שהגרמנים הקימו עבור היהודים.

שם הצטרף ל-Jüdischer Ordnungsdienst, יחידת משטרה ששיתפה פעולה עם גרמנים, והייתה כפופה חלקית ליודנראט. כפי שהסביר בעצמו, הוא רצה להבטיח את שלומם של קרוביו ולאפשר גישה קלה יותר למזון. אולם הוא ברח מהגטו ל"צד הארי" והוסתר על ידי מתאגרף פולני. באותו זמן רצחו הגרמנים את אשתו מריה. הוא נשאר לבד עם בנו בן ה-3, רישארד.

הואשם בשיתוף פעולה עם הגרמנים

ב-1946 הוא הואשם על ידי בית הדין החברתי בוועידה המרכזית של יהודי פולין בשיתוף פעולה עם הגרמנים. כמה עדים האמינו שהוא עזר ליהודים אחרים, אחרים טענו שהוא התעלל בתושבי הגטו. נפסק כי הוא היה אשם, אולם מאוחר יותר ערבו לו פעילי ספורט רבים. לפיכך, בשנת 1948 בוטל גזר הדין.

רוטהולץ החליט לעזוב את פולין לבלגיה בשנת 1949. משם הוא נסע לקנדה, שם עבד בתעשיית הפרווה. הוא נפטר ב-1996 במונטריאול.