במלחמת העולם השנייה ידעו בעלות הברית שהגרמנים מבצעים רצח עם המוני ביהודים. המידע בנושא זה נמסר להם על ידי פולני, יאן קרסקי, אך הוא לא עורר תגובה כלשהי מצד בעלות הברית.
יאן קרסקי (נולד יאן רומואלד קוזיילבסקי) עבד במשרד החוץ הפולני מינואר 1939. כאשר פלשה גרמניה לפולין ב-1 בספטמבר 1939 ופתחה את מלחמת העולם השנייה, הוא לבש את מדיו, נטל נשק והגן על המדינה. הוא נלחם עד שנפל בשבי בשטח ברית המועצות. מדינה זו הייתה בעלת ברית עם גרמניה הנאצית ותקפה את פולין ב-17 בספטמבר 1939. בזכות תחבולה הצליח קרסקי להימלט והחל לפעול במבני מדינת המחתרת הפולנית. הוא הפך לשליח.
הוא חתך את ידיו כדי למנוע את חשיפת המידע
תפקידם של השליחים היה להעביר מידע בין ממשלת פולין הגולה בלונדון לבין הפולנים הלוחמים במדינה הכבושה. ראוי להזכיר שפולין, לאחר שנפלה בלחץ הרייך השלישי וברית המועצות, יצרה ממשלה בגלות שנתנה פקודות לפולנים שלחמו במדינה הכבושה, ליצור את מדינת המחתרת הפולנית עם ייצוג פוליטי וצבא גדול.
באחת מפעולותיו נתפס קרסקי על ידי המשטרה החשאית הגרמנית, הגסטפו. מהחשש שלא יעמוד בעינויים וימסור את כל המידע, הוא חתך את הוורידים. חתכיו נחבשו והוא נלקח לבית חולים שם מורדים פולנים תפסו אותו מחדש. יאן חזר לפעילות השליחים שלו.
במסווה של שומר
יאן קרסקי נכנס פעמיים לגטו ורשה. שם דחסו הגרמנים יהודים בתנאים לא אנושיים, של מחלות, רעב ומוות. הוא גם הצליח להיכנס למחנה הגרמני מחופש כשומר אוקראיני מהמערך שתמך ב-SS הגרמני. זה היה גטו מעבר באיזביצה שבחבל לובלין. הוא ראה במו עיניו עד כמה הגרמנים מתייחסים ליהודים בצורה לא אנושית. העולם היה צריך לדעת על הטרגדיה הזו.
שלוש גרסאות של הדוח
יאן קרסקי כתב דוח שבו פירט כיצד הגרמנים ביצעו רצח עם ביהודים. נוצרו שלוש גרסאות של הדוח. הוא כתב את האחרונה בשנת 1942. אחר כך הוא תורגם לאנגלית ונשלח למנהיגי מדינות בעלות הברית. בדוח הציג קרסקי גם את תפקודה של מדינת המחתרת הפולנית, שהייתה ייחודית באירופה כמבנה המורכב היחיד של פעילות מחתרתית מסוגה.
לשכנע את בעלות הברית
קרסקי נשלח על ידי ממשלת פולין הגולה לארה"ב. שם, ב-28 ביולי 1943, הוא נפגש עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. הוא מסר את הדוח לבעלות הברית והציע אמצעים למאבק בשואה: להציב אולטימטום לגרמנים שבמקרה של המשך הרציחות ההמוניות של יהודים יופצצו ערים גרמניות. הוא גם הצביע על פתרון אחר: הפצצת מסילות הברזל שהובילו למחנות הריכוז הגרמנים. זה היה אמור להיות מלווה בעזרה בכסף, מסמכים ונשק עבור היהודים שחיפשו הגנה מפני הרציחות. תגובתו של הנשיא האמריקני הייתה מפתיעה מאוד: "אנחנו נתחשבן עם הגרמנים לאחר המלחמה. מר קרסקי, בבקשה תקן אותי אם אני טועה, אבל האם פולין היא מדינה חקלאית? אתה לא צריך סוסים כדי לעבד את אדמתך?"
לאחר כישלון הביקור שלו אצל רוזוולט, קרסקי לא ויתר על שיתוף האמת על השואה. הוא הגיע לאישים מפורסמים ומשפיעים רבים בארה"ב, כולל הגנרל וויליאם דונובן ומזכיר המדינה קורדל האל. הוא נפגש לא רק עם פוליטיקאים אלא גם עם כוכבים הוליוודיים, עיתונאים, אנשי דת, סופרים וקולנוענים. הוא בחר את הקטעים החשובים ביותר מהדוח, שינן אותם ודיבר על הדוח במשך 18 דקות כדי לא לעייף את הקהל. שום דבר לא עבד. הם לא רצו להאמין לו, והיו שהאמינו שזה מרכיב של תעמולה פולנית.
דו"ח לכולם
במהלך המלחמה נעשה ניסיון לא מוצלח להפיק סרט על הדוחות של קרסקי. כמו כן, היו מחשבות על כתיבת ספר. בנובמבר 1944 פורסם ספרו של קרסקי "סיפורה של מדינה סודית". הספר הפך לפופולרי מאוד. אזרחי ארה"ב רבים למדו ממנו על קיומה של מדינת המחתרת הפולנית, הצבא הלאומית, ועל האופן שבו סבלו פולנים ויהודים כתוצאה מהטרור הגרמני בפולין הכבושה.
אחרי המלחמה
יאן קרסקי קשר את חייו לאחר המלחמה עם ארה"ב והחל לעבוד באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון. פולין שיבחה אותו שוב ושוב בזכות מעשיו ההירואיים במהלך מלחמת העולם השנייה. גם ישראל לא שכחה אותו. בשנת 1982 העניק לו מכון יד ושם את אות חסיד אומות העולם. הוא גם היה מועמד ב-1998 לפרס נובל לשלום.
קרסקי מת ב-13 ביולי 2000 בוושינגטון. הוא נקבר בבירת ארה"ב בבית הקברות הר אוליבט. בהלוויה השתתפו נשיאי פולין וארה"ב דאז, אלכסנדר קווסניביסקי וביל קלינטון.