הסלון, כמקום לא רק למפגשים חברתיים אלא גם לחילופי דעות ודיונים על תרבות ומדע, שיחק תפקיד חשוב בחיי האינטליגנציה של ורשה במחצית השנייה של המאה ה-19, והחליף את מוסדות התרבות והמדע הפולנים הרשמיים שלא היו פעילים בכיבוש הרוסי. אחד המקומות בהם נפגשו מדענים, אמנים ואנשי כתיבה פולנים היה דירתם של יאדוויגה לבית ברסון ואלכסנדר קראושר. משמעות הפגישות הללו ניתנה על ידי כבודו של אלכסנדר קראושר, אדון הבית.

א. קראושר (שם בדוי אלקר, 1843-1931) נולד למשפחה יהודית מתבוללת. הוא היה עורך דין במקצועו והיסטוריון בתשוקתו. במהלך מרד ינואר, הוא ערך את עיתונות ההתקוממות לבקשת הממשלה הלאומית, ולאחר נפילת המרד, הוא החל לעסוק בעריכת דין, וצבר במהירות לקוחות אמידים. המצב הכלכלי היציב אפשר לו להתמסר לספרות ולהיסטוריה. הוא היה ממייסדי אגודת אוהבי ההיסטוריה שנוסדה ב-1906.

בית קראושר אירח את מבקר התיאטרון והספרות המפורסם ולדיסלב בוגוסלבסקי, הנציג החשוב ביותר של מה שנקרא האסכולה ההיסטורית של ורשה, תדיאוש קורזון, וכן את מייסד האסכולה ההיסטורית של לבוב (לביב של היום), שמעון אשכנזי, כמו גם המשורר קז'ימייז' פז'רווה-טטמאייר. האחרון, להפתעת בתו של הזוג קראושר, זוזנה (לזוג היה גם בן, תדאוש), השתעמם בדיונים חשובים, אך הקשיבה בעניין לשמועות על סכומי הנדוניה של "עלמות לא נשואות".

אורחיו של קראושר נזכרו פה אחד שבאחד הסלונים החשובים בוורשה הייתה אווירה רצינית. המפגשים נערכו בימי שלישי, וגברת הבית דאגה תמיד לארוחת ערב מפוארת. הם דיברו על פוליטיקה, היסטוריה, מאמרי העיתונות האחרונים שפורסמו בפולין תחת כיבושים רוסיים ואחרים. כבידור, האורחים חלקו זיכרונות מנסיעות למדינות זרות, והמליצו זה לזה על מלונות, מסעדות ובתי קפה.

בני משפחת קראושר, שנולדו משפחות יהודיות, המירו את דתם לקתוליות בשנת 1903. א. קראושר קבור בבית העלמין הפובזקי בוורשה.