למלחמת העולם הראשונה, הנתפסת בעיקר מנקודת מבט פולנית כאירוע שהביא להחזרת העצמאות, יש זיכרון היסטורי שונה לחלוטין בחברות מערב אירופה. קרב ורדן, שנמשך כמעט לאורך כל שנת 1916, נחשב כסמל לסיום הבל אפוק ו"התאבדות אירופה". זה היה קרב שוחות עקוב מדם שהתגלה כחסר תועלת עבור שני הצדדים.

לראשונה, תפיסת ורדן, עיירה צרפתית קטנה קרובה לגבול גרמניה-צרפת, תוכננה כבר על ידי מעצמות המרכז (גרמניה ואוסטריה-הונגריה ובעלות בריתן) בשנת 1914. אולם אז, האנטנטה, כלומר צרפת, בריטניה ורוסיה ומדינות בעלות הברית, עצרו את המתקפה הגרמנית על נהר המארן. גם הניסיון לתפוס את ורדן בעקבות המתקפה בארטואה ב-1915 נכשל.

שוב, הגרמנים חזרו לרעיון לתקוף את מבצר ורדן בסוף 1915. תפיסתו הייתה מטרתו של הגנרל אריך פון פלקנהיין (1861-1922). תוכניתו הייתה להרוס את הצבא הצרפתי ולקחת ממנו את העתודות שלו, כדי שצרפת תיאלץ לסגת מהמלחמה. כניעתה תאלץ את הכוחות הבריטיים לסגת לאיים.

הכוחות שהוצבו בוורדן, למרות אזהרות המודיעין הצרפתי ומפקד הכוחות שם, לא תוגברו באופן קבוע; זה נעשה רק ברגע האחרון לפני המתקפה. למרות שהיה קשה לכבוש את העיירה, היו למיקומה גם כמה חסרונות. נהר המז הזורם דרך ורדן חילק את המצודה לשתי נקודות התנגדות, שכל אחת מהן ניתנת לתקיפה משני צדדים בבת אחת. אם המתקפה הגרמנית תצלח, יופרדו הכוחות הצרפתיים והבריטים המוצבים בוורדן.

המתקפה החלה ב-21 בפברואר 1916, וקדמו לה תשע שעות של ירי ארטילרי כבד. לאחר מכן הגיעה התקפה שהביאה לכך שהגרמנים כבשו את הקטע הומון-קור-הרבואה עד ה-22 בפברואר. ב-24 בפברואר, כוחות גרמנים כבשו את קו סמוגנו-ד'אנלמון-בומון וכמה נקודות התנגדות קטנות יותר, אך התקפות נוספות נעצרו. מבצר דואמון, שנכבש ב-25 בפברואר, הפך למרכז הלחימה העיקרי והחליף צדדים. התקיפה הראשונית הסתיימה ב-4 במרץ. הצרפתים נאלצו לסגת מגבעות טאלו.

המתקפה הגרמנית הבאה, שנעשתה על שתי גדות המז, לא הייתה מוצלחת כמו המתקפה הראשונה. בגדה הימנית הגרמנים ספגו תבוסה, ואילו בצד שמאל הצליחו לכבוש את גבעת אויה ואת יער קומייר, וכן את גבעה מס' 264 ואת היער ליד הכפר אבקור.

השלב הבא של הקרב החל בסוף מרץ ונמשך כחודש. בתחילה הצליחו הצרפתים להשתלט מחדש על חלק מהשטח שאבד בגדה השמאלית של המז. עם זאת, בעקבות מתקפה מה-30 במרץ, הצרפתים נסוגו והגרמנים כבשו את הערים מאלנקור, האוקור ובת'ינקור. בגדה הימנית של הנהר, לאחר הצלחה ראשונית, חזרו הגרמנים לעמדות המוצא שלהם. גם מתקפת אפריל לא הצליחה לעשות הבדל משמעותי.

תקופת ההיפוך, שהובילה בסופו של דבר לגירוש הגרמנים לאחר מספר חודשים, קרתה ביולי. בספטמבר הגרמנים עצרו את התקפותיהם לחלוטין, אך רק באמצע דצמבר השיבו הצרפתים את השטח שכבשו לפני ה-21 בפברואר. כישלון ההתקפות הביא להתפטרותו של פלקנהיין מתפקידו כראש המטה הכללי הגרמני.

פולנים ששירתו בצבא הגרמני גם השתתפו בקרב על ורדן. הם היו מפוזרים ביחידות גרמניות לא בקבוצה פולנית אחת.

בצד הצרפתי פיקד על הכוחות בוורדן פיליפ פטן (1856-1951) ורוברט ניבל (1857-1924). הראשון מילא תפקיד מיוחד בקרב. פטן, שזמן קצר לאחר ההתקפה הפך למפקד הארמייה השנייה כולל החיילים מוורדן, החליט להכניס שינויים כדי למנוע את שבירת קו ההגנה. המערכת שלו, שזכתה לכינוי 'הגלגל', אפשרה ניצול טוב יותר של נסיגות, ששינו את יחידות הקו. המפקד גם שיפר את הובלת האספקה, פינוי הפצועים וכניסת כוחות חדשים. בנוסף, הוא חיזק את נקודות ההגנה והחל בבניית מעבר ממעל המז, מה שהקשה על הפרדת החיילים הכפופים לו.

קרב השוחות, שהשפיע רק במעט על המצב בחזית, השפיע באופן הרסני על המורל של החיילים, שדיממו בתעלות במשך חודשים. במיוחד מפני ששני הצדדים השתמשו בפתרונות החדשניים של אז, כמו גזים ללחימה ומקלעים. הקרב נודע כ'גיהינום של ורדן' וזעזע את דעת הקהל האירופית. הוא נחשב לאחד הגורמים לשינוי במנטליות הגרמנית והצרפתית כאחד. העיתונות של אותה תקופה הדגישה כי לאחר המלחמה, העקרונות התרבותיים של אירופה הידועים מלה בל אפוק לא ישובו. הקרב חסר ההיגיון גרם גם לחוסר הרצון של החברה הצרפתית להגן על מולדתה, שנשא את פירותיו המרים בתחילת מלחמת העולם הבאה. המפקדים הגרמנים שכבשו בקלות את ורדן במהלך המערכה הצרפתית בקיץ 1940 ראו בניצחון הזה דבר טוב.