לציון 100 שנה להולדתו של יוסף שיינה, הצייר, מעצב הבמה ומייסד התיאטרון, ארגן המוזיאון שלזיה בקטוביץ את התערוכה "100 × TeArt. החופש של יוזף שיינה". המוזיאון אסף 100 יצירות, נתן לאמן את הבמה להציג את יצירותיו (עיצובי סצנוגרפיה, ציורים, מיצבים) וציטט בהרחבה את אמירותיו.
100 × TeArt. החירות של יוזף שיינה "היא התערוכה הגדולה ביותר שמוקדשת עד כה לאמן בולט זה. בשל הדרמה של האוקראינים שחווים פעולות איבה בלתי נתפסות כתוצאה מתוקפנות רוסית, התערוכה מקבלת מימד ייחודי. הנושא שלה הופך רלוונטי בהקשר של מלחמה, שעד לא מזמן נדמתה רק כזיכרון עצוב מהעבר", אומרים המארגנים.
חדר התצוגה חולק לשבעה חלקים סמנטיים. הנושאים הם חוויות מחנה, סימנים ומטאפורות האופייניות ליצירתו של שיינה, תיאטרון פניקה ועולם מודבק – מושגים הקשורים לתיאטרון הקריינות האמנותית. התערוכה כוללת גם אזורים הממחישים מחשבות: "האדם הוא הסובייקט, לא האובייקט של העולם" ו"דרך העבודה אני הופך לאופטימיסט". בחלק האחרון, שכותרתו "תיאטרון הוא האינטימיות שלי" הציגו המארגנים ציורים נבחרים מהסדרה החשובה "אגדות ואפותזות".
הכניסה לאולם מובילה דרך הצללית החתוכה בקיר השחור – חלל סמלי, הסימן המוכר ביותר של שיינה. אנימציה של אווה קוצ'רסקה ויוליאן סוסו הוצגה בצד האחורי של התצוגות. האמנים הנפישו בעבודותיהם שברי תילי נמלים, תמונות מחנה וצלליות. בין התמונות המרטיטות, הצופה צועד אל מעמקי המציאות של שיינה, מטיל צל לעבר היציאה, רואה את הכתובת הבולטת: "תילי הנמלים הם כולנו, יש עוד ועוד מאיתנו בעולם, חסרי שם, אבודים, מנוכרים ויצורים קטנים." את הרשמים משלימה המוזיקה האקספרסיבית של אלכסנדר לסון שהולחנה למחזה "עקבות".
ארקדיוש סלומצ'ינסקי