תעמולה ודיסאינפורמציה היו תמיד כלי מפתח בהפעלת הכוח ברוסיה הסובייטית. מבול השקרים של המדינה היה חלק בלתי נפרד מהתוקפנות של ברית המועצות נגד פולין ב-17 בספטמבר 1939, ואת כיבוש המחוזות המזרחיים של הרפובליקה הפולנית השנייה.

התוקפנות הסובייטית הייתה תוצאה של ההסכם מ-23 באוגוסט 1939 שנחתם בין הרייך השלישי וברית המועצות, הידוע כהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ההסכם לווה בפרוטוקול סודי שבו שני הצדדים הסכימו על החלוקה העתידית של מרכז ומזרח אירופה, ובפרט פולין.

ראש הממשלה ויאצ'סלב מולוטוב בנאומו בפני הסובייט העליון של ברית המועצות הצהיר כי המדינה הסובייטית תישאר נייטרלית בסכסוך המיידי. בהתייחסו להסכם שנחתם, הוא טען שהוא רק מבטיח את בטחונה של ברית המועצות. במקביל דיבר נציב ההגנה – מרשל קלימנט וורושילוב באחד הראיונות לעיתונות על אפשרות העברת נשק או תחבושות לפולין. השגריר הסובייטי דיבר בנימה דומה מיד לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ב-1 בספטמבר 1939.

המאמר הראשון בפרבדה – העיתון הסובייטי החשוב ביותר, על המלחמה בין פולין לרייך השלישי, הופיע רק שבועיים לאחר פרוץ המלחמה וכותרתו על הסיבות הפנימיות לתבוסתה של פולין במלחמה. הטקסט הצביע על הרב-לאומיות של הרפובליקה הפולנית השנייה כגורם לתבוסה של פולין.

הצבא האדום נכנס לשטח של המדינה הפולנית רק ב-17 בספטמבר, כאשר תבוסתו במערכה בספטמבר הייתה כמעט בלתי נמנעת. לכניסת הכוחות הזרים קדמה הודעה דיפלומטית בה ציינה רוסיה הסובייטית את סוף קיומה של פולין והצדיקה את כניסת הכוחות הסובייטים בצורך להגן על האוקראינים והבלארוסים מכאוס ומלחמה.

התוקפנות הסובייטית הייתה מלווה במכונת תעמולה. הצבא האדום, בהיותו התוקפן, הוצג כמשחרר, וכמה אנשי תעמולה אף התייחסו למונח "ברית". ההתקפה נועדה לשחרר בלארוסים, אוקראינים, איכרים ופועלים שדוכאו על ידי "פולין האדנותית", כפי שכינו אותה הסובייטים. חומרי התעמולה קראו לחיילי הצבא הפולני לנטוש את מפקדיהם ואף לכוון נגדם נשק.