מבני המדינה הפולניים המחתרתיים, שצמחו במהלך מלחמת העולם השנייה, ראויים לחלוטין להיקרא תופעה. אף אומה אירופית מעולם לא הצליחה לבנות מדינה מחתרתית עם ממשל סודי, מערכת משפט או חינוך משלה. מדינת המחתרת הפולנית הוקמה, בין היתר, כדי להילחם נגד כוחות הכיבוש ולתפוס את השלטון לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
סוגיית ההתנגדות הפולנית נגד הכובשים הגרמנים והסובייטים הוצגה לעולם על ידי סטפן קורבונסקי, שפירסם לאחר המלחמה ספרים בגלות שהוקדשו למבנים הנרחבים והסודיים של המדינה הפולנית – אזרחית וחמושה כאחד. הוא הכיר היטב את מציאות התקופה, לאחר שעמד בראש מנהלת המאבק האזרחי – מרכז השיגור ללחימה אזרחית – מאז אפריל 1941. בשנת 1947 הוא נמלט מהמדינה הנשלטת ע"י הקומוניסטים, תוך שהוא מעורב בפעילות של ההגירה הפוליטית הפולנית.
המחתרת הפולנית צמחה מאז הימים הראשונים של הכיבוש הגרמני והסובייטי. בהתחלה הופיעו כמעט מיד מבנים של התנגדות פסיבית, כלומר גינוי כל גילויי שיתוף פעולה, החרמת צווים של רשויות הכיבוש, התחמקות מעבודה או הסתרת מכשירי רדיו וכו'. במקביל, הופיעו במהירות ביטויים רבים של התנגדות אקטיבית: כלי נשק נאספו והוסתרו, ומסמכים מזויפים סופקו. פעילות המודיעין התפתחה באופן אינטנסיבי במיוחד. עד סוף 1939 הוקמו בוורשה לא פחות מ-40 ארגונים מחתרתיים, וב-1940 כבר היו 140.
ראשיתה של מדינת המחתרת הפולנית היא ב-26/27 בספטמבר 1939, כאשר הוקם השירות לניצחון פולין, שהפך לאיגוד המאבק המזוין, ולאחר מכן, מ-14 בפברואר 1942, לצבא הבית (AK). לארגונים אלו היה אופי חמוש והם היו כפופים למפקד העליון ולממשלת פולין הגולה. בנוסף, מפלגות פוליטיות שונות החלו ליצור ארגונים צבאיים משלהן, למשל גדודי האיכרים הוקמו בחסות נציגי תנועת האיכרים, והצבא הלאומי הוקם על ידי נציגי הלאומנים.
משנת 1940 החלו לתפקד בפולין המחתרתית גופים סודיים של כוח מנהלי ומדיני. הממשלה הגולה הקימה את משלחת הממשלה לפולין, יחד עם המשרדים הכפופים לה ומשלחות השטח. חשיבות פעילותה מוכחת על ידי כך שבשנת 1944 הייתה עבודת המשלחת מאוימת על ידי שיתוף הפעולה של ה-NKVD והגסטפו. הודות לשיתוף פעולה זה ביצעה יחידה לוחמת של צבא העם הקומוניסטי בפיקודו של סא"ל יז'י פונקוביץ' פיגוע בשטח ורשה ברחוב פוזנסקה 12, בו שכן ארכיון המשלחת.
הייצוג הפוליטי של מדינת המחתרת הפולנית, מעין תחליף לפרלמנט, הוקם בתחילה על ידי הוועדה המייעצת הפוליטית, ששונתה בשנת 1943 לנציגות הפוליטית הלאומית ובשנת 1944 למועצה לאחדות לאומית. בגוף זה השתתפה קואליציה ממשלתית, המכונה 'ארבעת השמנים', המורכבת ממפלגת העם, המפלגה הלאומית, מפלגת העבודה והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית – 'חופש, שוויון, עצמאות'.
ניסיון הכיבוש הצביע על הצורך בשיתוף פעולה הדוק יותר בין החלקים האזרחיים והחמושים של מבני המדינה החשאיים. לשם כך התבקשה הקמת מנהל המאבק האזרחי, שהפך למנהל המאבק המחתרתי. התחזקות באמצעות גיבוש נדרשה גם ליוזמות צבאיות בלעדיות, ולכן החלה מה שנקרא פעולת גיבוש בחסות צבא הבית, שהפך בכך לארגון המונים – צבא המחתרת הגדול באירופה. הטרור הגרמני שיחרר את הצורך בפעולות תגמול מצד הכוחות המזוינים המחתרתיים. פעולות החבלה וההסחה המפורסמות ביותר כללו, למשל, את פעולת ארסנל, פעולות "היילנדר" או "זר". גם הפרטיזניות הרגילה התפתחה.
ידוע כי מאוגוסט 1942 עד יולי 1944 בוצעו בממשל הכללי 110,238 פעולות הסחה, חבלה ותגמול, ו-200 פעולות לחימה והסחה בפומרניה, בעוד שבשלזיה נעשה שימוש יעיל בחבלה תעשייתית לאורך כל הכיבוש. פעילויות מודיעיניות, כלומר גילוי נשק V2 על ידי אנשי צבא הבית, ראויות לציון גם כן.
כשהמתקפה הסובייטית התקרבה לגבול המזרחי של פולין שלפני ספטמבר, החלו יחידות צבא הבית ליישם את תוכנית "הסערה" שפיתחה המטה. תוכנית זו בנתה מאבק מזוין מקומי נגד הגרמנים הנסוגים ולתפוס כוח אזרחי וצבאי לפני כניסת הצבא האדום. פעולת "הסערה" נמשכה מינואר עד נובמבר 1944, אך לאור פעולותיהם הנחרצות של הכוחות הסובייטים ובעיקר שירותי הביטחון, היא לא השיגה את התוצאות המיועדות.
הניסיון האחרון לתפוס את השלטון בפולין על ידי משלחת הממשלה הפולנית וצבא הבית היה מרד ורשה (1 באוגוסט-2 באוקטובר 1944). התברר כי מדובר בפעולה המזוינת הגדולה ביותר של מדינת המחתרת הפולנית, שבה נלחמו אזרחים לצד חיילים, כולל חברי מבנים לא לוחמים.
מדינת המחתרת הפולנית התנגדה לשני אויבים – הרייך השלישי וברית המועצות. האחרון התגלה כמסוכן בדיוק כמו הראשון, במיוחד בשלב האחרון של המלחמה. לאחר שהסובייטים כבשו את השטחים הפולניים, החלו דיכויים שיזמו ה-NKVD ושירות הביטחון (UB), אשר פגעו בעיקר באנשי מחתרת העצמאות הפולנית.