שמול זביטקובר, יותר מהכל, אהב לעשות עסקים. הוא הקדיש מעט תשומת לב לאדם עמו סחר ותמיד רצה להרוויח. עם זאת, כשהרוסים בזזו את ורשה והחלו לטבוח באזרחים, הוא שם את חיי האדם במקום הראשון.

בשנת 1794 הפולנים החלו בהתקוממות נגד רוסיה, שכבשה את פולין, מחוז אחר מחוז, ושילבה אותם באימפריה שלה. אירוע היסטורי זה נקרא מרד קושצ'יושקו – על שמו של הגיבור הלאומי הפולני והאמריקאי תדיאוש קושצ'יושקו, שהוביל את המרד.

הטבח בפראגה

אך הקרבות לא נגמרו בטוב עבור הפולנים. עוצמתה הגדולה של רוסיה הצארית דחפה את המורדים בחזרה לוורשה. בחזיתה, בעיירה פראגה (כיום מחוז של ורשה), ב-4 בנובמבר 1794, התרחש הקרב האחרון, שנקרא הגנת פראגה.

היהודים הצטרפו לצד הפולני בקרב, כולל ברק יוסלביץ', פטריוט פולני וקצין עם הגדוד שלו. לרוע המזל, החיילים הרוסים חדרו את ההגנה והטבח בפראגה התחיל. הקוזאקים, שנלחמו למען הרוסים, שרפו, שדדו ורצחו את האוכלוסייה כולה. כעסם של הרוסים השפיע גם על היהודים מפני שהפגינו את נאמנותם לפולין. עם זאת, היה מישהו שהחליט להסתכן ולהציל כמה חיים, למרות שידע שלא יוכל להציל את כולם.

איש עסקים

שמול זביטקובר סחר עם כל מי שהיה לו כסף נזיל. הוא סיפק מזון לצבאות עוינים ומכר נשק. הוא הוביל בסחר של בקר ועורות במרכז אירופה. היו בבעלותו מזקקות, מנסרות, מבשלות, משחטות, בורסקאות ומחסני בשר, והוא היה בעל מסחר ומלאכה בפראגה.

הוא לא היה פופולרי ואהוד. להפך, פולנים ויהודים שנאו אותו, אבל לשמול זה לא היה אכפת. מה שהיה חשוב לו זה הרווח והעסק שלו.

חיים מעל כסף

כאשר חיילים רוסים ועוזריהם קוזאקים טבחו באזרחים בפראגה הפולנית, שמול שינה את סדרי העדיפויות שלו. הוא הודיע ​​כי ישלם לכל מי שיביא אליו את הפצועים או יקבור את ההרוגים. הוא עזר לתושבים לחפש מחסה וקנה את ילדיהם מידיהם של קוזאקים אכזריים. הוא עזר לכולם בלי קשר לאמונתם.

שמול זביטקובור הציל נוצרים ויהודים רבים ממוות.