לפי הערכות שנגזרו ממפקדי האוכלוסין של 1921 ו-1931, בין 2.3% ל-3.8% מהגרמנים חיו ברפובליקה הפולנית השנייה. הריכוזים הגדולים ביותר של האוכלוסייה הגרמנית היו בשטחים שהיו בגבולות פרוסיה עד סוף מלחמת העולם הראשונה, כלומר פולין רבתי, שלזיה ופומרניה. בנוסף, בשטחים המחולקים הרוסים לשעבר, גרמנים חיו במה שנקרא מושבות, כלומר כפרים שאוכלסו על ידי מתיישבים גרמנים. אחוז ניכר ממיעוט זה התגורר גם במה שמכונה מרכזים תעשייתיים חדשים, כלומר בעיירות של מחוז לודז'קי או זגלבי דברובסקי. הן הוקמו במחצית השנייה של המאה ה-19.

יחסי פולין-גרמנים בפורום הבינלאומי היו מתוחים מאוד בתקופה שבין המלחמות, במיוחד בשנות ה-30. הדבר התבטא ביחסים בין המיעוט הגרמני לאוכלוסייה הפולנית. העוינות כלפי הפולניות הופצה על ידי ארגונים גרמניים, הן אלה שהוקמו ישירות כדי לקדם את האמונות הנאציות והן אלה שהוקמו למטרות אחרות, אך היו ספוגות, כפי שתואר לרוב באותה תקופה, בהיטלריזם. הם כללו את ה-Jungdeutsche Partei בפולין, Deutsche Vereinigung,Deutscher Volksbund ו-Deutsche Volksverband בפולין.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה תרמו חלק משמעותי מהגרמנים שחיו בפולין במידה רבה או מועטה לפעולות נגד המדינה הפולנית והפולנים. בהיזכרו בשירותו הצבאי בחודשי השלום האחרונים, הגנרל סטניסלב סוסבוסקי (1892-1967) העריך את התנהגותם של אזרחים מהלאום הגרמני באופן הבא: "חדירת המרגלים נמתחה רחוק מאוד. זה היה קל יותר מכיוון שהיו התיישבויות מאוכלסות במתיישבים גרמנים סביב מודלין". ("הדרך שמובלת על ידי הריסות", לונדון 1967).

האוכלוסייה הגרמנית לא רק סייעה להשיג נתונים שהיו חשובים מבחינה אסטרטגית לגרמנים, אלא גם סיפקה מידע על אנשים המעורבים בחיי החברה והפוליטיקה הפולנית, ותרמה במידה מסוימת ליצירת "ספר הזיהוי המיוחד לפולין" (Sonderfahndungsbuch), שנוצר עוד לפני המלחמה. על בסיסו עצרו הצבא והמשטרה הגרמנית את החברים הפעילים ביותר בחברה הפולנית כאשר נכנסו לטריטוריה פולנית.