ימים ספורים לאחר פרוץ מרד ורשה (5 באוגוסט 1944), כבשו חיילי גדוד הצופים "זוסקה" של צבא הבית את "גסיובקה" – מחנה ריכוז וכלא מבוצר ליהודים, שהוקם על ידי הגרמנים בוורשה הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא היה ממוקם ברחוב גסיה, באתר גטו ורשה, שחוסל ב-1943. המורדים הצליחו לשחרר 348 יהודים ממדינות רבות שנכבשו על ידי הגרמנים.
מסוף המאה ה-19, כאשר פולין הייתה תחת חלוקה, היה בבסיס הישן ברחוב גסיה בוולה בית כלא צבאי צארי. במהלך הכיבוש הגרמני הוא שימש כבית הכלא המרכזי, אך במחצית השנייה של 1943 הקימו הגרמנים את מחנה הריכוז KL ורשה בשטח זה. הוא פעל מיולי 1943 עד אוגוסט 1944 ושמו המלא היה Konzentrationslager Warschau. הדעה הרווחת היא שהאתר היה חלק מ"הרס ורשה הפולנית" כחלק מתוכנית פאבסט. החזון היה הקמתה של "עיר גרמנית חדשה" על חורבות הבירה הפולנית. ההחלטה על הקמת המחנה התקבלה על ידי היינריך הימלר בפברואר 1943.
היסטוריונים מעריכים כי למחנה נשלחו 20,000 אסירים, רובם יהודים, אך גם פולנים. "גסיובקה" הפך בסופו של דבר לסניף של מחנה הריכוז מיידנק שנמצא באזור לובלין. וילהלם גוקה הפך למפקד הראשון של KL ורשה, אך צוות המחנה כלל לא רק גרמנים.
האסירים הראשונים נשלחו למחנה החדש שהוקם במחצית השנייה של יולי 1943. היו בו 300 אסירים לשעבר ממחנה הריכוז בוכנוולד; חלקם היו פושעים ששימשו מאוחר יותר כקאפו במחנה. לאחר מכן נשלחו למחנה מספר טרנספורטים של אסירים מאושוויץ. רובם היו יהודים שהגיעו ממדינות אירופה הרבות שנכבשו על ידי גרמניה. בחירתם לא הייתה אקראית; חוסר היכרותם עם השפה הפולנית נועד למנוע מהם ליצור כל קשר עם תושבי ורשה. האסירים עבדו בהריסת שרידי מבני הגטו לשעבר, והוצאה מההריסות כל מיני חומרים שיכולים לשמש בכל דרך את הגרמנים. חלק מהאסירים הוכנסו לעבודה בשריפת גופות הפולנים שנורו בהוצאות המוניות להורג בוורשה. רובם היו כלואים בעבר בכלא פביאק שליד KL ורשה. גם יהודים שהסתתרו בהריסות הגטו נרצחו בהוצאות רבות להורג. גם גופות האסירים שמתו בתוך המחנה נשרפו. כפי שנזכר אחד האסירים שנשארו בחיים, דוד מהל, לאחר המלחמה, "כל האזור היה ספוג ריח של גופות שרופות ועצמות אנושיות".
KL ורשה הקיף את השטח שלאורך רחוב גסיה, בין הרחובות זמנהוף, וולינסקה, אוסטרובסקה, גליניאנה ואוקופובה. בסוף יולי 1944 החלו הגרמנים בפינוי "גסיובקה", וארגנו את עזיבתם של כ-4,000 אסירים. רובם נשלחו לדכאו, כשנותרו כ-400 לעזור בחיסול המחנה.
המורדים בוורשה, בהתחשב במטרות הצבאיות, לא היו צריכים לתקוף את גסיובקה – הם יכלו לעקוף אותו. עם זאת, הם החליטו אחרת. לא היה קל לכבוש אותו. תדיאוש זוכוביץ' המכונה "מארק", ששירת בצבא הבית בגדוד "זושקה", זכר ש"גסיובקה מורכב ממספר צריפי עץ, צבועים בירוק. הוא היה מוקף בחומת בטון גבוהה עם מגדלי שמירה עם מקלעים. שער ברזל כבד היה הכניסה היחידה למחנה".
במהלך המבצע הוחלט להשתמש באחד משני הטנקים הגרמניים PzKpfw V Panther שנתפסו על ידי המורדים ב-2 באוגוסט, והגיעו למחלקה המשוריינת העצמאית "וואצק", בפיקודו של סגן ואצלב מיסוטה. שלוש מחלקות של גדוד "זושקה" גם לקחו חלק בהסתערות על המחנה: "פלק", "עלק" ומחלקה מגדוד "גייוונט". טנק בשם "מגדה" של המורדים מילא תפקיד מרכזי בהתקפה על המחנה.
כאשר הפנתר נע במורד רחוב גסיה לכיוון שער המחנה ב-5 באוגוסט, השומרים לא הבחינו בסימוני המורדים שעליו, וחשבו שמדובר בכוח גרמני שנשלח לסייע להם. כתוצאה מכך חצו המורדים באין מפריע את שני המחסומים המפרידים בין עמדות המורדים להריסות הגטו ונסעו ישר לעבר שער המחנה. כשהשומרים פתחו באש, הכדורים לא גרמו כלל נזק ל"מגדה".
כך נזכר סרן רישארד ביאלוס הלא הוא "יז'י", מפקד גדוד "זושקה" של צבא הבית, ברגע השחרור של "גסיובקה": "הגרמנים נמלטים מתוך הבניינים והמגדלים בקבוצות חסרות סדר, נסוגים אל חורבות העיר העתיקה. דלתות המחנה נפתחו כתוצאה מההסתערות, וכל החזית התמלאה במסה של דמויות בפסים שרצו לעברנו בצעקות מדהימות ובנפנוף ידיים. לרגע הרגשתי את הגרון שלי נמחץ עם עווית של שמחה, הצלחנו להגיע בזמן".
348 אסירים שוחררו מהמחנה, כולל 24 נשים. הם היו יהודים מפולין, הונגריה, בלגיה, צרפת, יוון, הולנד ונורבגיה. רבים מהם הצטרפו ליחידות המורדים. הם שירתו בין היתר במחלקת המפקדים. בנוסף, הנריק לדרמן, צוער חי"ר לפני המלחמה ולוחם במרד גטו ורשה, הפך לחייל במחלקת הטנקים של גדוד "זושקה", בעוד המהנדס יוזף פילאר היה מכונאי במחלקה זו. את הטיפול הרפואי בגדוד ביצע המנתח זולטן ספייב 'דוקטור טורק', רופא צבאי לשעבר של הצבא האדום. הנריק פוזננסקי הידוע כ"ביסטרי", אף הוא לוחם במרד הגטו, שובץ בגדוד AK "שמשיה".
לאחר המלחמה הפך המחנה הגרמני "גסיובקה" למקום ששימש את הסובייטים. הפעם היה שם מחנה – בהתחלה מחנה NKVD לשבויי מלחמה גרמנים, אבל גם לחיילי צבא הבית וגופים אחרים של מחתרת העצמאות הפולנית. באמצע 1945 ניהול המחנה הועבר לידי משרד הביטחון הקומוניסטי המקומי, מבלי לשנות את ייעודו. המחנה הוסב לכלא המרכזי של ורשה גסיובקה II לאסירים פוליטיים ופושעים, שבו מתו 1800 בני אדם, על פי הערכות היסטוריונים.
גסיובקה חוסל ב-1956 ושרידי המבנה נהרסו בשנות ה-60.