יוזף מצקביץ’, סופר פולני בולט, מתנגד לטוטליטריות ותומך בהסכם הפולני-ליטאי, נפטר ב-31 בינואר 1985. האפיון העצמי שלו מפורסם: "מקצוע: סופר. לאום: אנטי-קומוניסטי. אמונות: אנטי-מהפכניות. ארץ מוצא: מזרח אירופה'.
יוזף מצקביץ’ נולד ב-1 באפריל 1902 בסנט פטרסבורג כבנו הצעיר ביותר של אנטוני מצקביץ’, סוחר יין בבירת רוסיה הצארית. אולם ההשפעה הגדולה ביותר על הילדים הייתה אימו, מריה פיאטרשקביץ' ילידת קרקוב, שניהלה סלון, אותו פקדה האליטה האמנותית של עיר הולדתה. בין האחים, מלבד יוזף, בחר סטניסלב מצקביץ’ הידוע כ"חתול", גם בקריירה ספרותית. ב-1907 עברה המשפחה לווילנה. שם סיים יוזף את לימודיו בגימנסיה הקלאסית, ומשם יצא לדרך כמתנדב בן פחות מ-17 להילחם במלחמה נגד הבולשביקים, שתקפו את פולין ב-1919.
מ-1922 עד 1939 היה עורך כתב העת השמרני Słowo, שיצא לאור בווילנה בניהול אחיו הגדול, סטניסלב. ככותב טור שם, הוא הגן על הזכויות הלאומיות של כל תושבי הדוכסות הגדולה של ליטא לשעבר. וילנה הייתה מרכז חשוב בעל משמעות תרבותית והיסטורית עד למלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה-30 גרו בה פולנים (יותר מ-60%) ו-1/3 מהאוכלוסייה היו יהודים. בני לאומים אחרים כללו רוסים (כמעט 4%) וליטאים שהיו מחויבים לשפה הליטאית (כ-1% בלבד).
בתיאור ההיסטוריה של העיר בקצרה, יוזף כלל את הטרגדיה של גורלה של העיר: "ניתן להכניס את ההיסטוריה של וילנה מאז 1914 לתוך הליטניה הבאה: 1. 1914 בגבולות האימפריה הרוסית; 2. 1915 בסתיו היא עוברת לידיים גרמניות; 3. 1918 בסתיו לקבוצה צבאית של הגנה עצמית פולנית נגד הבולשביקים; 4. בינואר לידיים בולשביקיות; 5. 1919 באפריל חזרה לפולנים; 6. 1920 ביולי לבולשביקים; 7. 1920 באותו חודש נמסרה לליטאים; 8. 1920 באוקטובר – נתפסה על ידי [לוציאן] ז'ליגובסקי, בירת מרכז ליטא; 9. 1922 בפברואר שולבה בפולין; 10. 1939 בספטמבר נכנסו הבולשביקים, ושילבו אותה בבלארוס הסובייטית; 11. 1939 באוקטובר הם נתנו את וילנה בחזרה לליטא". מצקביץ' כתב את לוח הזמנים הזה כאשר וילנה שוב הייתה תחת כיבוש גרמני. במהלך מלחמת העולם השנייה בחלק המזרחי של הרפובליקה הפולנית השנייה, הוא היה עד למספר יוצא דופן של אירועים נוראים.
לאחר שהרייך השלישי וברית המועצות תקפו את פולין ב-1939, הוא ברח לקובנה, אך זמן קצר לאחר ההשתלטות הליטאית על וילנה, החליט לחזור לעיר האהובה. בתקופת הכיבוש הסובייטי התפרנס מעבודה כעגלן. באותה תקופה הוא הבחין בדברים המגוחכים ובצביעות של האידיאולוגיה הקומוניסטית ובכוחה להרוס את האינדיבידואל האנושי. הוא נשאר אויב בלתי נלאה של הקומוניזם למשך שארית חייו.
במאי 1943, לאחר גילוי קברי הקצינים הפולנים על ידי הגרמנים, הוא נסע לקטין, בהסכמת שלטונות המחתרת הפולנית, כמשקיף על הוצאת הקברים של קורבנות הפשע הסובייטי. הוא היה מודע היטב לתפקיד התעמולה הבלעדית שהגרמנים נתנו לגילוי שלהם, אבל מה שראה מעולם לא אפשר לו לשתוק על הפשע הסובייטי, עליו כתב: "כולם מתו במשך דקות ארוכות, כולם נורו בנפרד, כולם חיכו לתורם, כולם נגררו אל קצה הקבר; אלף אחר אלף!". למרות גודל האשמה הסובייטית, לא נעלמה מעיניו אכזריותם של הגרמנים. חוויה מזעזעת עבור הסופר הייתה השמדת יהודים בפונארי ליד וילנה, המתוארת בסיפור הקצר "פונארי-באזה".
לאחר שהסובייטים כבשו מחדש את וילנה, נאלץ מצקביץ’, מתנגד מוצהר לקומוניזם, לברוח לוורשה. שם, עוד ב-1944, הוא ואשתו פרסמו את כתב העת Alarm, בו הוא טען כי תבוסתה של גרמניה בחזית המזרחית לפני הכניעה במערב תהיה קץ התקווה לעצמאות כל המדינות הכבושות, כולל פולין. הוא טען שהם מאוימים על ידי הכיבוש הסובייטי. בציפייה לגרוע מכל, כשהצבא האדום כבש את פולין, נסעו מצקביץ’ ואשתו למערב. בגלות הוא החל להדפיס טקסטים בכתבי עת פולניים, ושיתף פעולה עם העיתונות הרוסית, הליטאית, האוקראינית והבלארוסית בגלות. לאחר עזיבתו ללונדון, הוא המשיך לתאר את אירועי הטבח בקטין. תרגום ספרו בנושא באנגלית פורסם ב-1951 בשם The Katyn Wood Murders, ואחריו הגיעו תרגומים לכל השפות הגדולות באירופה.
ב-1955 עברה משפחת מצקביץ’ למינכן, שם חיו עד מותם. הם חיו בעוני, והתקיימו אך ורק על תמלוגים עבור הפרסומים שלהם. יוזף כתב אז את הרומנים הידועים ביותר שלו, שכללו: "הדרך לשום מקום" – על החיים בליטא כשהיא הפכה לרפובליקה סובייטית, ו"קונטרה" – על קוזקים, אזרחי ברית המועצות, מהגרים פוליטיים שנלחמו בסובייטים במלחמה הגרמנית-סובייטית ולאחר מכן נמסרו לידיהם למוות ודאי על ידי בעלות הברית. ב-1962 פרסם מצקביץ’ מכספו האישי את היצירה "ניצחון הפרובוקציה" – חיבור על הגורמים להתפשטות הקומוניזם בעולם. בשנים הבאות ראה אור הרומן "שמאל חופשי" (1965), על המלחמה הפולנית-בולשביקית ב-1920, ואת "אין צורך להשמיע קול" (1969). האחרון הוא פנורמה אפית על מלחמת העולם השנייה.
הסופר והפובליציסט התנגד לכל מדיניות של סלחנות כלפי האידיאולוגיה הקומוניסטית. הוא גם מתח ביקורת על הכנסייה הקתולית בהקשר זה. האנטי-קומוניזם הנחרץ והעקבי של מצקביץ’ הוא שגרם לו להישכח כסופר לא רק בתקופת המשטר הקומוניסטי בפולין, אלא גם אחרי 1989. כיום, הוא עדיין דמות לא מוכרת לחלוטין לרוב הפולנים, אף על פי שכדמות עד ראייה להיסטוריה הקשה והטרגית של פולין במאה ה-20, הוא השאיר מאות מאמרים עיתונאיים והיסטוריים, סיפורים קצרים, רומנים, ביקורות ומכתבים.
אילוסטרציה: