החזרת העצמאות של פולין ב-1918 לאחר 123 שנות תלות לא הייתה מתאפשרת לולא המאמצים המשותפים של דורות רבים של פולנים. הם כללו אנשים שהטביעו חותם מיוחד בתולדות המאבק למען פולין החופשית, לא רק בשדות הקרב, אלא גם במהלך המשא ומתן הדיפלומטי שנוהל בפרטיות הקבינט. אחד מאלה היה רומן דמובסקי.

הוא נולד ב-9 באוגוסט 1864 בקמיונק, ליד ורשה. אביו ולנטי עבד קשה בתחילה כפועל סלילה, ולאחר מכן הפך לבעלים של חברת סלילה. בנוסף, הוא חכר שני אגמים, ופרנס את משפחתו ממכירת דגים. אמו יוזפה, לבית לנרסקה, הייתה אחראית לגידול שבעה ילדים, שניים מהם מתו בילדותם המוקדמת. רומן הצעיר החל את לימודיו בגימנסיה הפילולוגית השלישית בוורשה, בתקופה שבה השלטונות הרוסיים ביצעו רוסיפיקציה בצורה חזקה לילדים ונוער פולנים.

בתחילה לא התייחס דמובסקי להשכלתו, מה שהביא לכך שהוא חזר על לימודיו בשלושת הכיתות מב' עד ד'. פריצת הדרך הגיעה כשהקים ארגון תלמידים סודי בשם "סטרז'ניקה", שכלל שיעורים בהיסטוריה, גיאוגרפיה, שפה וספרות פולנית. בשנות בית הספר האחרונות שלו, עקב מות אביו, הוא נתן שיעורים פרטיים כדי להתפרנס.

לאחר שעזב את בית הספר התיכון בשנת 1886, הוא נרשם לפקולטה למתמטיקה ופיזיקה של האוניברסיטה האימפריאלית של ורשה. כאן השתלב בפעילות "זט" (איגוד הנוער הפולני) והיה חבר בליגה הפולנית המחתרתית, ארגון שפעל בשנים 1887-1893 בגלות ובפולין, אז תחת חלוקות רוסיה, אוסטריה וגרמניה. במהלך אותה תקופה ערך היכרות עם אחד ממייסדי תורת התנועה הלאומית – יאן לודוויק פופלבסקי. אדם זה הותיר רושם רב על דמובסקי הצעיר והפך לאוטוריטה עבורו.

בהשפעת הקשר החדש ומעורר ההשראה הזה, החל דמובסקי לפרסם טקסטים עיתונאיים ב"גלוס". ב-1890 סיים את לימודיו, וכתב עבודת גמר "תרומה למורפולוגיה של ריסניים". בשנה שלאחר מכן, הוא הפך להיות מעורב בחגיגות הלא רשמיות של יום השנה ה-100 לחוקת ה-3 במאי. בסתיו 1891 נסע לפריז ללימודים נוספים, שהתאפשרו הודות לקצבה שהוצעה לו.

בשובו מצרפת לוורשה, באוגוסט 1891, הוא נעצר על ידי השלטונות הרוסיים בשל ארגון מופע פטריוטי לרגל יום השנה ה-100 לחוקת ה-3 במאי. הוא נכלא במצודת ורשה, משם שוחרר בערבות רק בינואר 1893. לאחר שחרורו, למרות פעולות ה"אוכרנה", המשטרה החשאית הרוסית, יחד עם פופלבסקי הוביל את הפיכתה של הליגה הפולנית לליגה הלאומית והפך למנהיגה.

בסתיו 1893, הוא נידון לאיסור של 5 שנים לשהות בשטחים הפולניים שנכבשו על ידי רוסיה בזמן המחיצות. במשך 3 שנים הוא היה בפיקוח משטרתי קפדני במיטבה ליד ריגה. ואז, בתחילת 1895, הוא חצה את הגבול לאוסטריה-הונגריה באופן בלתי חוקי והתיישב בלבוב. שם החל לפרסם טקסטים ב"All-Polish Review", והפך במהירות לעורך הראשי שלו. ב-1896 השתתף בקונגרס הליגה הלאומית בבודפשט, והפך לחבר בהנהגה העליונה של הארגון. כשפג איסור השהייה בפולין, עבר דמובסקי לקרקוב, ומשם נסע ב-1904 ליפן, שהייתה אז במלחמה עם רוסיה. שם הוא ניסה לטרפד את תוכניותיהם של חברי המפלגה הסוציאליסטית הפולנית בראשות יוזף פילסודסקי לפתוח בהתקוממות אנטי-רוסית בפולין, באישור יפני. במהלך פגישותיו עם פוליטיקאים יפנים, טען רומן דמובסקי שההתקוממות הפולנית לא תביא ליפן תועלת ממשית, והיא תדוכא באכזריות על ידי הצבא הרוסי.

ב-1905 חזר לוורשה. לרוע המזל, הגעתו הייתה במקביל לסגירת ה-All-Polish Review. אולם זה לא מנע ממנו לפתח קריירה פוליטית – מ-1907 עד 1909 היה חבר בדומה, הפרלמנט הרוסי, שם כיהן כנשיא החוג הפולני. במהלך תקופה זו פרסם את הספר 'גרמניה, רוסיה, השאלה הפולנית', בו הוכיח שהאיום הגדול ביותר על האומה הפולנית הוא פעולותיה של גרמניה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, הוא עזב את ורשה תחילה לבירת רוסיה, פטרוגרד, ולאחר מכן לבריטניה, צרפת ושווייץ. הוא ניצל את שהותו במדינות אלה כדי להיפגש עם פוליטיקאים מקומיים, שאותם שכנע בצורך לבנות מחדש את הממלכתיות הפולנית לאחר תום פעולות האיבה במלחמה. באוגוסט 1917 הוקם בשווייץ הוועד הלאומי הפולני בראשות רומן דמובסקי. עד מהרה הוכרה הוועדה רשמית בינלאומית כנציגה של פולין. צרפת הייתה הראשונה לעשות זאת, ואחריה זמן קצר לאחר מכן בריטניה וארצות הברית. דמובסקי היה מעורב מאוד בצרפת ביצירת צבא פולני, שאליו נמשכו המוני פולנים מאירופה ומאמריקה. צבא זה, בפיקודו של הגנרל יוזף האלר, מילא תפקיד מרכזי במאבק לעצמאות לאחר שהועבר לארץ ב-1919.

במהלך שיחות השלום של ורסאי, ייצג דמובסקי את פולין יחד עם המוזיקאי הבולט איגנסי יאן פדרבסקי. בין השנים 1919-1922 היה חבר בפרלמנט המחוקק. בממשלה שהקים וינסנטי ויטוס ב-1923, הוא הפך לשר החוץ. לאחר ההפיכה במאי 1926 על ידי יוזף פילסודסקי, הקים דמובסקי מערך פוליטי חדש, "מחנה פולין הגדולה" (OWP), שכלל מפלגות ימין רבות שהקימו אופוזיציה לממשלת הסנאציה. המשימה העיקרית של ה-OWP הייתה לבנות סולידריות לאומית. דמובסקי הציע קשר הדוק בין המדינה לכנסייה הקתולית ואת הצורך בעיצוב משמעת חברתית ומוסרית. ה-OWP פורק על ידי השלטונות ב-1933.

כחלק מגיבוש התנועה הלאומית, הפך הפוליטיקאי במקביל את האיחוד הלאומי העממי למפלגה הלאומית בשנת 1928. עם זאת, במפלגה זו תפקידו הפך פחות ופחות חשוב עם השנים.

רומן דמובסקי נפטר בדרוזדובו ליד לומזה ב-2 בינואר 1939. הוא נקבר בבית הקברות ברודנובסקי בוורשה. בטקס ההלוויה השתתפו יותר מ-100,000 איש.