לכל מדינה יש את הגרסה שלה לפיצה. האיטלקים אוכלים, כמובן, פיצה עם גבינה ורוטב עגבניות. החצ'פורי מגיע מגאורגיה. בבלקן מעדיפים בורק. ליוונים יש טירופיטה. ובפולין שבין המלחמות, היהודים יצרו מגוון משלהם – ציבל פלצל.

קשה לומר מתי בדיוק החלו לאפות מעין פיתות מעוטרות בקוביות בצל. זו גם תעלומה מי המציא והפיץ את המנה הזו. מוצאה נראה אגדי באמת.

אהבה מלכותית ופיתה בצל

בפולין מספרים רבות על אסתרה מלך, צעירה יהודייה שהייתה אהובה מאוד על ידי מלך פולין, קזימיר הגדול, הידוע במסורת היהודית כשליט שחיבב את חסידי היהדות. אסתרה הייתה כנראה אישה יפה במיוחד, אבל כדי לזכות בחסד המלכותי לאורך זמן, היא התכוונה להקסים אותו בכישרון הקולינרי שלה. היא מיהרה ואפתה פיתות עם בצל מקושט בפרג, שהשליט הפולני אהב מאוד.

אופים יהודים מלובלין

במקורות היסטוריים פיתות הבצל מופיעות רק במאה ה-19, הודות לאופים יהודים מלובלין (עיר במזרח פולין), שאז גרו בה יהודים רבים. הם הפיצו את המנה לשאר חלקי פולין. עצם השם "ציבולאז" צבר פופולריות רק לאחר מלחמת העולם השנייה. לפני כן השתמשו במונח "ציבל פלצל" (ציבל ביידיש פירושו בצל; פלצל הוא לוח או צלחת).

יוזף הוניג, יהודי פולני מלובלין, שעבד במשך שנים רבות כאיש תחזוקה בבית הקברות הישן וניצל על ידי פולנים בתקופת השואה, בראיון לברברה אודונוס נזכר בציבולאז בהנאה: "היה להם לחם טוב, לחמניות. מה היה הציבולאז!!! המאפיות היהודיות היו טובות מאוד. (…) מה היה הטעם הזה!!! (…) זו הייתה המאפייה של זיווה בקלינה, שם מאחור, מאחורי בית הקברות. איזה לחם, אילו לחמניות היו שם… הוא לא רימה. הוא הוסיף חמאה, הוא הוסיף חלב. הוא הוסיף הכל לעוגה".

מנה אזורית מלובלין

אף על פי שאין יותר אופים יהודים בלובלין, בעלי מלאכה פולנים ממשיכים במסורת של אפיית ציבולאז. כיום זהו מוצר מקומי המוגן חוקית על ידי פולין והחוק של האיחוד האירופי.

בשנת 2017 הוקם בלובלין מוזיאון ציבולאז.