ביום קורפוס כריסטי בלובלין (16 ביוני 1949), מכונית עם ראש שירות הביטחון נסעה בכוונה לתוך אנשים שהלכו בתהלוכה המסורתית. עובדה זו הובילה להתפרעויות מקומיות ולמעצר של אנשים רבים על ידי השלטונות הקומוניסטיים.
בין השנים 1944-1947 לא פעלו הקומוניסטים בפולין בגלוי נגד הכנסייה הקתולית. בתקופה הראשונית של שלטונם הם ניסו להימנע מעימותים גלויים. להיפך, הם הראו לפחות למראית עין הסכמה לפעילות הכנסייה. העידה על כך השתתפותם של נציגי הרשויות של הוועדה הפולנית לשחרור לאומי (PKWN) והצבא הכפוף לה ואף נציגים סובייטים בטקסים דתיים וממלכתיים-דתיים.
מחווה אחת כזו מצד הקומוניסטים הייתה גם חגיגות לובלין ב-15 באוגוסט 1944 לציון יום החייל במלאת 24 שנים לניצחון על הבולשביקים ב-1920 וחג הכנסייה של עלייתה של מרים הקדושה. באותו יום (15 באוגוסט 1944) התקיימה בשטחי המרעה שליד נהר הביסטז'יצה מיסת שדה חגיגית שנחגגה על ידי האב תדיאוש פדורוביץ', כומר של דיוויזיית הרגלים הרביעית. במיסה השתתפו בולסלב ביירות, אדוארד אוסובקה-מורבסקי, גנרל מיכל רולה-ז'ימירסקי, גנרל זיגמונט ברלינג. את החלק הסובייטי ייצג הגנרל ניקולאי בולגנין, הנציג הרשמי ששלחה ה-PKWN. אגב, כדאי לזכור שיום הצבא הפולני נחגג ב-15 באוגוסט עד 1947.
השתתפות השלטונות הקומוניסטיים באותן חגיגות לא הייתה המחווה היחידה (אשליה, כפי שהתברר מאוחר יותר) כלפי הכנסייה הקתולית. כעבור מספר ימים התקבלה החלטה לחדש את פעילותה של האוניברסיטה הקתולית של לובלין (KUL). התוצאה הייתה חנוכת שנת הלימודים החגיגית, שהתקיימה ביום ראשון, 12 בנובמבר 1944. בנוסף לנציגי ה-PKWN, השתתף בה גם ניקולאי בולגנין הנ"ל. בנוסף, השלטונות הקומוניסטיים, בראשות ברוניסלב ביירות, השתתפו במיסה בכנסיית הכרמלית ב-1945 כדי לחגוג את חוקת ה-3 במאי.
גם השתתפותם של נציגי ממשלה וצבא בתהלוכות קורפוס כריסטי ברחבי הארץ לא הייתה נדירה, כפי שניתן לראות בצפייה במהדורה של Polish Chronicle משנת 1945. מעניין שהתהלוכה בוורשה, שהתקיימה ב-20 ביוני 1946 והובלה על ידי הפרימאט של פולין, הקרדינל אוגוסט הלונד, כללה את שר התקשורת יאן רבנובסקי ואת סגן שר ההגנה הלאומית, הגנרל פיוטר ירוסביץ'. כפי שציין המקור, הם סייעו לחוגגים ללכת מתחת לחופה, כאשר גם יחידות של הצבא הפולני השתתפו כסיוע של כבוד.
לאחר הבחירות של 1947, שנוצחו בגלל זיופים נרחבים, שינו השלטונות הקומוניסטיים את מדיניותם כלפי הכנסייה הקתולית והפסיקו את יחסיהם הטובים לכאורה עמה, ופתחו במאבק גלוי. למנגנון האבטחה, (UBT), ניתנה משימה מרכזית בכך.
ניתן היה לראות את השינוי במדיניות זו גם ברמה המקומית. מרכיב חשוב בה היה המאבק על "ממשלת הנפשות" של הדור הצעיר. באפריל 1947, ראש המבנים הפרובינציאליים של ה-UB בלובלין, קולונל יאן טאטאי, אסר על הצופים לארגן חגיגות באותו חודש בקשר ליום הפטרון שלהם, סנט ג'ורג'. במקביל, הוגבלה פעילותם של ארגוני הנוער שאינם בשליטת השלטונות הקומוניסטיים, במיוחד שהופעלו באוניברסיטה הקתולית של לובלין.
ב-1949 החליטו שלטונות לובלין, מתוך רצון להגביל את היוזמה העצמאית בקרב בני נוער בית הספר, למנוע את השתתפותם בחגיגות קורפוס כריסטי, שחל ב-16 ביוני. לשם כך נשלחו בערב החגיגה קבוצות של תלמידים צעירים מבתי הספר העל-יסודיים של לובלין לטיולים ביערות ליד לובלין. הם היו אמורים לחזור משם ביום חמישי אחר הצהריים. הבנים היו אמורים לקבל שיעורים בהכנה צבאית והבנות בקורס סניטריה. המטרה בפועל הייתה שונה – למנוע מצעירים לקחת חלק בתהלוכה. באחד מבתי הספר, בית הספר לדקדוק של איגוד לובלין, היה אמור להתקיים ניסיון לארגן מחאת תלמידים, אך הוא לא התקיים עקב הלשנה של אחת הבנות.
התהלוכה עצמה, בה השתתפו סטודנטים באוניברסיטה, הופרעה בשעה 14:00 על ידי מכונית עם ראש ה-PUBP של לובלין (המשרד לביטחון ציבורי) יוזף פיליפצ'וק ושניים מפקודיו, שפגעו במשתתפים שעמדו בכיכר לוקיטק. מהלך פרובוקטיבי זה, שתואר ככזה אפילו על ידי שוטרי UB שחקרו מאוחר יותר את נסיבות האירוע, נתקל בתגובה של משתתפי התהלוכה. המכונית נהפכה והשוטרים המוכים הצילו את עצמם בבריחה בעזרת אנשי מיליציה. בשעה 16:00 התארגנה בקתדרלת לובלין מיסה נוספת לתלמידי בית ספר שחזרו לעיר.
השלטונות הקומוניסטיים החליטו להעניש את המשתתפים בתקריות במהלך תהלוכת קורפוס קריסטי. לדברי היסטוריונים, כ-20 בני אדם נעצרו ונשפטו. חלק מהעונשים כללו 5-6 שנות מאסר. נערכה רשימה של 300 סטודנטים במטרה לגרש אותם מאוניברסיטאות לובלין, שמאוחר יותר צומצמה ל-100. המבצע העיקרי של הפרובוקציה, ראש ה-PUBP, נענש ב-3 ימי מעצר בית בלבד.