לאחר דיכוי מרד נובמבר ב-1831, החליט הפולש הרוסי לבנות מבצר בוורשה. היו לו את כל המאפיינים של מצודה, והוא הפך לסמל של הדיכוי הצארי. המצודה שימשה לשמור על הצייתנות של תושבי ממלכת פולין, ובעיקר להשתקת כל ביטוי של תנועת העצמאות הפולנית. המצודה הכילה את ביתן X, בית הסוהר לחקירות, וכן 104 תאים ומקום הוצאה להורג.

המבצר הוקם בשנת 1834, בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. המניעים של הרוסים משתקפים היטב באחד מספרי הלימוד על מה שמכונה "הביצור הקבוע": "כאשר היה חשש למרד של התושבים הרבים והעוינים בערים החדשות שנכבשו, נבנו לפעמים מבצרים קטנים, המכונים מצודות, שבהם, בתקופות של מרד, ניתן היה להגן על חיל המצב ולהגן מפני העיר. נעשה מאמץ מירבי לבנות מצודות בחלק הגבוה ביותר של העיר, או על הנהר הזורם מתחתיה כדי לקבל גישה לנהר ולשלוט בו…".

למרות שהמצודה, שנקראה במאה ה-19 אלכסנדרובסקיה, אכן נבנתה כבר ב-1834, היא עברה כל הזמן מודרניזציה. העבודה לא הושלמה סופית עד 1874. העלות הכוללת הייתה אז 11 מיליון רובל, או 128 מיליון אירו היום. היא נלקחה כהלוואה שאינה ניתנת להחזר מאוצר עיריית ורשה ומבנק פולין.

רבות נכתב בספרות כי כמעט כל המהפכנים הבולטים ופעילי העצמאות מממלכת פולין עברו דרך המצודה. בתקופת התעצמותן של התנועות הללו הוא הפך לכלא ענק וצפוף. התאים היו צפופים במיוחד עם אסירים פוליטיים בשנים 1863-1864 (מרד ינואר) ובשנות המהפכה של 1905-1907. בקפונייה הצפוני העבירו מורדי מרד ינואר את חיי הכלא, ולכן המקום כונה מאוחר יותר "פינת המורדים".

למבצר שליביצקי, שלא שרד עד היום, יש גם היסטוריה מיוחדת משלו, שכן הוא היה המיקום של נקודת השיגור לסיביר. כאן נפרדו המשפחות מהאסירים שהובלו לגלות בקרונות קיביטקה.

מקום ההוצאה להורג היה מורדות המצודה. לשם כך הוקם בסמוך אליה גרדום. הגופות נקברו במקום או בחפירות וכן במדרון סוללת ויסלה.

במצודה הוצבו בין 5,000 ל-16,000 חיילים. מעולם לא הייתה לה פונקציה הגנתית.