מייסד ההון הגדול ביותר בממלכת פולין (בחלוקה הרוסית) רכש את מעמדו הודות להשקעות ענק ברכבת, שהאיצו משמעותית את הפיתוח הכלכלי של שטחי פולין. יאן גוטליב בלוך היה מעורב לא רק במיזמים תעשייתיים שונים. הוא גם עבד בתחום המדע ופרסם עבודות על רכבות, פיננסים, תעשייה וחקלאות. על פעילותו הפציפיסטית, הוא היה המועמד הראשון בתולדות פולין לפרס נובל לשלום.

י. ג. בלוך נולד בראדום למשפחה יהודית של בעל בית צביעה קטן למוצרי צמר. לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר ריאלי, החל התלמדות במשרד חליפין בנקאי. בגיל 15 המיר את דתו לקלוויניזם וכעבור חמש שנים לקתוליות. בסביבות 1856 הוא עבר לסנט פטרסבורג ותוך שנים ספורות הפך ליזם רכבות.

הוא הרוויח את הכסף הגדול הראשון שלו על ידי ביצוע עבודות בנייה על מסילת הרכבת ורשה-פטרסבורג המתהווה. בנוסף להכפלת עושרו, דאג בלוך ליצור קשרים עסקיים וחברתיים רבים, למשל עם האליטה הממשלתית הרוסית. מתוך רצון לפצות על חוסר השכלתו והליכותיו, הוא נסע לברלין ללמוד. בשנת 1862 נשא לאישה את בתו של הנריק קרוננברג (אחיו הצעיר של ליאופולד), אמיליה.

בשובו לפולין, הקים בית בנקאות משלו והשקיע את הכסף שהרוויח במיזמים תעשייתיים שונים, כולל טחנת קיטור, מאפיות ובתי זיקוק לסוכר. ב-1865 הוא השיג זיכיון לבניית מסילת המפעל של לודז', שפתחה את לודז' לעולם. הוא בנה אותה בקצב מהיר – קילומטר אחד ביום. בין השנים 1869-1871 הוא בנה חיבור מסילת ברזל בין לייפאיה למסילת הרכבת ורשה-פטרסבורג.

בתחילת שנות ה-70 הוא הפך לנשיא חברת הרכבות הדרום-מערבית. ב-1885, הוא פתח את קו הרכבת איוונגורוד-דברובה, באורך של כ-462 ק"מ, שחיבר את דבלין ואת רובע התעשייה הפולני הישן עם אגן דוברובה. לקראת סוף ימיו בלוך היה נדבן ופציפיסט פעיל מאוד. הוא כתב את העבודה בת שבעת הכרכים "המלחמה העתידית במונחים טכניים, כלכליים ופוליטיים" (1893-1898). הוא גם הקים את מוזיאון המלחמה והשלום בשווייץ.