כיום, הפולני הממוצע מקשר את האוכלוסייה היהודית לקהילה עירונית או עירונית טיפוסית, מפני שדמותו של סוחר ואומן קטן מופיעה בתצלומים רבים בין מלחמות העולם, בהם יהודים עומדים מול חנויותיהם, לעתים קרובות בכיכר השוק בעיירה קטנה הידועה בשם שטעטל ביידיש. הפולנים גם מקשרים את הדמויות הללו לרוכלות ולמכירות מדלת לדלת בכפרים. דמויות כאלה הופיעו רבות בספרות הפולנית של המאה ה-19, למשל, שימשל מ"לילות וימים" של מריה דוברובסקה, שביקר באחוזת סרבינוב עבור "סמרטוטים, טלאים, רגלי תרנגולת".

ידוע פחות על יהודים שחיו דרך קבע בכפרים פולניים. חוקרים מעריכים כי שליש או רבע מהיהודים האורתודוקסים חיו באזור כפרי במחצית השנייה של המאה ה-18. האחוז הגבוה ביותר שלהם תועד במזובשה ופודוליה, כ-40% ומעל 30%, בהתאמה. אזורים פופולריים נוספים מבחינה זו הם פודלסי ורותניה. באופן כללי ניתן להבחין בחוקיות מסוימת – ככל שהרחיקו מזרחה, כך גרו בכפרים יותר מתיישבים יהודים. מספרם גדל גם במקום בו חיה האוכלוסייה מכלכלה מבוססת צמיתים טיפוסית.

חקלאות הייתה עיסוקם היחיד לעיתים נדירות. בנוסף למסחר ומלאכה הם עסקו בעיקר בחכירת קרקע, כלומר בחכירת טחנה ופונדק. שני המקצועות שהוזכרו תחילה (בעלי נכסים וחוכרים) היו רווחיים, אך בעלי הפונדקים היו בעלי מעמד נמוך יותר.

באזורים רבים של חבר העמים הפולני-ליטאי, הצורך להצטייד ולהציע משקאות אלכוהוליים שיוצרו על ידי אחוזה מסוימת היה כמעט הכרח. השימוש בפונדק "של מישהו אחר" היה נחשב לאחת העבירות החמורות ביותר בעונש. בעלי הפונדקים אף נשבעו במטרה להגביל את אובדן ההכנסה של האחוזות או כוהני הקהילה.

האוכלוסייה היהודית שהתגוררה בהתנחלויות השתייכה לקהילות יהודיות. במזוביה, אחת הקהילות המכובדות ביותר הייתה בווגרוב, וכללה 21 כפרים יהודים. לפעמים יצאו מהן קהילות בת (שלוחה של הקהילה), כמו באוסטרוביה מזובייצקה, תחתיה היו 23 יישובים כפריים.