מתקפת הרייך השלישי על צרפת במאי 1940 והכניעה המהירה של פריז ביוני של אותה שנה היו מכריעות עבור גורלם של פליטים רבים ברחבי מערב אירופה. יהודי פולין הושפעו במיוחד מהתוקפנות הגרמנית באותן מדינות. אל מול הסלמה בפעילות האנטי-יהודית, ביצעה הנציגות הפולנית בצרפת מאמצי סיוע רבים. אלה תואמו על ידי סטניסלב זביילו, הנציג הלא רשמי של המדינה הפולנית בממשלת וישי, ומקורביו.

כאשר, כתוצאה מהתוקפנות הגרמנית, צרפת חולקה לשני חלקים – האזור הכבוש והאזור החופשי בשלטון מדינת וישי בשיתוף פעולה עם הרייך השלישי – בעיית הצורה שבה הייתה אמורה לפעול הנציגות הפולנית בווישי, עלתה לדיון. מכיוון שהפעלת כל תפקיד דיפלומטי לא באה בחשבון עקב התנגדות הגרמנים, הפקידה ממשלת פולין את המשימה של בניית נציגות פולנית בצרפת תחת וישי בידי הדיפלומט והסובייטילוג המנוסה סטניסלב זביילו (1902-1970). הייתה לו הזכות לבחור בשיטת פעולה גלויה או, במידת הצורך, סודית.

עד מהרה התברר שהמוסד הפולני היחיד שיכול להגן על האינטרסים הפולניים בצרפת הפך למשרדים הפולניים, או מעין קונסוליות. היו להם סמכויות משפטיות ומנהליות מוגבלות. זביילו שימש כמנכ"ל המשרדים הפולניים בצרפת תחת ממשלת וישי.

אחד הצווים הגרמנים הראשונים שמטרתם לרדוף אזרחים פולנים, ללא הבדל לאום, דרש לערוך מפקד אוכלוסין של זרים באזור הכיבוש. אזרחי פולין חולקו מיד על ידי הגרמנים לפולנים וליהודים. חלק מאלה שנחשבו חשודים נשלחו מיד למחנות המעצר או למחנות ריכוז, אחרים נשלחו לעבוד ברייך השלישי. זה לא היה שונה עם מפקד האוכלוסין באזור החופשי, למרות שנחישות השלטונות הצרפתיים במהלך הליך המפקד הייתה הרבה פחות חזק. זביילו הסביר עוד במאי 1940: "אכן, השלטונות הצרפתיים ניסו לבצע רישום של יהודים זרים ב-1940, אך פעולה זו מעולם לא לבשה צורה של סקר כללי, אלא הייתה רק אינדיקטיבית, ובוצעה במונחים של מחוזות בודדים. היא הייתה קשורה ליישום גזירת אותה תקופה לרכז יהודים במחנות מיוחדים. גזירה זו יושמה רק באופן חלקי ומאוד לא עקבי. כל מחוז פירש אותה בדרכה. לכן במחנות היו בחלקם יהודים זרים אשר לא היו להם אמצעים משלהם, ובחלקם אפילו יהודים עשירים על בסיס שיקול הדעת החופשי של הרשויות המנהליות הפרטיות". הוא המשיך והסביר שהסוכנים הפולנים לא היו חלק מפעולת המפקד ולא התבקשו לספק רשימות המבדילות בין יהודים לפולנים. עניין זה נחשף בוודאי משום שכמה חוגים יהודיים בצרפת, שחוסר אמון רב בשלטונות פולין שלפני המלחמה, האשימו בטעות את הצד הפולני בהשתתפות פעילה בקנוניית המפקד.

זביילו גם הפנה את תשומת הלב ליחסה של החברה הצרפתית לזרים בדיווחיו בסתיו 1940. הוא האמין שחלק גדול מהם מחזיקים בדעות אנטישמיות קיצוניות למדי. הוא גם ציין כי נוכחותם של מספר רב של יהודים פולנים בצרפת (100,000 באזור פריז) גרמה לצרפתים רבים להתייחס באופן שגוי לכל הפליטים הפולנים כיהודים, דבר שהשפיע לרעה על התפיסה הכללית של המוני הפליטים הפולנים בצרפת.

לבעיות הפוליטיות והחברתיות נוספו קשיים שנבעו מהפינוי החפוז מאזורי החוף (טולוז, מרסיי) על ידי השירותים הקונסולריים הפולניים שעדיין פעלו אז, דבר שערער את אמון השלטונות הצרפתיים בנציגות הפולנית. הונפקו כמה אלפי דרכונים מזויפים, בעיקר ליהודים שנמלטו מהגרמנים, מה שאיפשר להם לצאת מצרפת דרך הים. פעולות אלו בוצעו על ידי הקונסולים הפולנים בעצמם, בהתייעצות עם הקונסולים של מדינות אחרות.

גם הפקידים הפולנים של המשרדים עמדו בפני אתגרים גדולים. כשהחלו בריחות של יהודי פולין מהאזור הכבוש לצרפת ב-1940, זביילו לא היסס להוציא צו מסוכן לזיוף תעודות זהות ולהנפיק תעודות פיקטיביות של מה שנקרא "אריות" לאזרחים פולנים ממוצא יהודי. המשרדים עסקו גם בעסקי הבירוקרטיה השוטפת – הנפקת כרטיסי קצבת מזון, מסמכים לקבלת אישורי תנועה חופשית.

בכתיבת זיכרונותיו ציין זביילו במיוחד שני אנשים שעשו, לדעתו, שירות יוצא מן הכלל במערכה לעזרה ליהודים עד 1942: צ'סלב בוברובסקי ואלכסנדר מנישק. הראשון היה קונסול בפראג בשנות ה-20 ולאחר מכן עבד במשרד החקלאות. במהלך המלחמה הפך לפקח של החברה להגנת הפולנים בצרפת. זה היה ארגון שהתבסס על הצלב האדום הפולני, שנאסר על ידי הגרמנים דרך השפעתם בצרפת. האדם השני שהזכיר זביילו היה המזכיר הראשון של שגרירות פולין בפריז. שניהם עזרו ליהודים – בוברובסקי על ידי הברחתם מעבר לגבול הירוק לשוויץ, ומנישק על ידי השגת אשרות עבורם, כולל מסמכים מזויפים שהושגו משגרירות ברזיל.