גורלן של נשים יהודיות שנשארו בצד הארי ובמקביל פעלו במחתרת היהודית אינו נושא הנדון לעתים קרובות. אנחנו לא שומעים עליהן כי אין עדים שידברו על הקרבתן. עם זאת, הזיכרון של לאה קוזיברודז'קה שרד. בתקופת הכיבוש היא הייתה שליחה, עברה ברחבי פולין הכבושה, ואפשרה קשר בין גטאות.

קוזיברודז'קה נולדה בפרושקוב. היא סיימה את לימודיה בגימנסיה "יהודייה" בוורשה, ולאחר מכן החלה ללמוד לימודים רומאניים באוניברסיטת ורשה. תוך כדי לימודיה השתייכה לארגון הנוער של חברת אוניברסיטאות הפועלים ולארגון "פרייהייט".

במהלך המלחמה הייתה חברה בתנועות דרור והחלוץ. בגלל המראה הטוב שלה וידיעתה המושלמת את השפה הפולנית, תחת השם שאימצה, קריסטינה קוסובסקה, היא הייתה קצינת קישור שנשלחה מגטו ורשה לביאליסטוק, גרודנה וילנה ולובלין. היא העבירה מסמכים וכלי נשק, ובכך סיכנה את חייה. היא גם ליוותה חברים בארגונים יהודיים שונים מעיר לעיר. קראו לה לונקה.

אין עוררין על התגייסותה להתנגדות היהודים תחת הכיבוש הגרמני. בין היתר היא השתתפה בגיבוש ההגנה העצמית של גטו וילנה. לאחר המלחמה הדגיש אנטק צוקיירמן, אגדת הארגון היהודי הלוחם, אשר עם מראה של אציל פולני חי בחופשיות בצד הארי בזמן המלחמה, את מחויבותה ההרואית. במהלך שירותה כשליחה היא גם הראתה את כישרונותיה ואלתרה. היא ידעה אנגלית, צרפתית, אוקראינית ובלארוסית בצורה מושלמת, בנוסף לגרמנית.

לרוע המזל, ביוני 1942, היא נעצרה על ידי הגרמנים בעת שחצתה את גבול הממשל הכללי. זה קרה במלקיניה גורנה, על הגבול עם מחוז ביאליסטוק. בתיק שלה היו ארבעה רימוני יד ועיתון מחתרת. היא נעצרה יחד עם שליחה נוספת, ברוניסלבה לימנובסקה, או בלה חזן, שביצעה את אותן משימות כמו קוזיברודז'קה בגטו וילנה.

הגרמנים לא זיהו את לונקה כיהודיה, ולכן היא נלקחה לכלא פאביאק בוורשה. היא נחקרה שם וב-12 בנובמבר 1942 נשלחה לאושוויץ-בירקנאו, שם קיבלה את מספר המחנה 24453. שם היא נפטרה מטיפוס ב-18 במרץ 1943. חברתה השליחה, שנעצרה אף היא בגבול, בלה חזן, שרדה את המלחמה.

אחד מחברותיה האסירים זכרה את ימי חייה האחרונים של קוזיברודז'קה: "מהדרגש שלי יכולתי לראות אותה מתפוגגת לאט לאט. לא טיפלו בה בכלל. היא הייתה נפוחה ולא יכלה לאכול כלום. היא ביקשה שהמרק שלה יינתן לי…".