עד סוף המאה ה-18, לחלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית שחיה בשטחי חבר העמים הפולני-ליטאי לא היו שמות משפחה, והכינויים או השמות ששימשו להתייחס לאדם או למשפחה מסוימת התאפיינו באקראיות ושונות. יוצאי דופן היו משפחות שהשתתפו בחיים הציבוריים הפולניים, עבורן שמות משפחה בהורשה וללא שינוי היו הכרח.
מצב כזה לא היה מקובל על אוסטריה ופרוסיה, מדינות שבהן הבירוקרטיה והמנגנון הפקידותי היו חשובים לארגון המדינה. לאחר החלוקה של חבר העמים הפולני-ליטאי (1772-1795), החלו הממשלות של מדינות כובשות אלו לתת שמות משפחה ליהודים. לשם כך הוקמו מה שנקרא ועדות שמות.
יוזמה זו נתקלה בהתנגדות פסיבית של האוכלוסייה היהודית, שגרמה בתורה לרתיעה בקרב הפקידים. חלק מהמועסקים בוועדות (המורכבים בעיקר מקציני צבא) ביצעו התעללויות, ונתנו שמות מגוחכים או אבסורדיים.
משפחות יהודיות עשירות שילמו לפקידים כדי לקבל שמות משפחה שנחשבו מכובדים בקהילה היהודית. שמות המשפחה הפופולריים ביותר כללו את אלה עם האלמנטים פרל-, זהב-, זילבר-, רוזן-, בלומין-, לוון-, ליליאן-, ויילצ'ן- (פנינה, זהב, כסף, ורד, פרח, אריה, שושן, סיגלית) ואלה המסתיימים ב-ברג (גבעה).
הפקידים אהבו גם לתת שמות משפחה שנגזרו משמות ערים ועיירות בפרוסיה או אוסטריה, או קשורים למקום מסוים, למשל בך, פלד, דורף, גרטן, היים (נחל, שדה, כפר, גן, בית).
לחלק ניכר מהשמות היהודיים יש התייחסות לברית הישנה. הסיומת -ברג שהוזכרה כבר שימשה בצירופים המצביעים על הר סיני, הסיומת -באום באלו המצביעים על אילן ישי, -אדם – באלו המתייחסים לאדם המקראי.