במהלך מלחמת העולם השנייה, האב סטניסלב פלקובסקי הפך לגיבור, וסיכן את חייו כדי להציל אנשים שנרדפו על ידי הכובשים הגרמנים. סיפורו המדהים קשור קשר הדוק לחוויותיו של יוסף פאיווישיז, צעיר יהודי ניצול שואה.
בגיל 12, יוסף פאיווישיז, יחד עם הוריו ואחותו, הוכנסו לגטו ורשה, שנוצר על ידי הגרמנים בשנת 1940. רעב ומחלות שררו שם, והביאו לשיעור מוות גבוה של יהודים.
אביו של יוסף, ישראל, מוזיקאי ומנצח, המשיך את התשוקה שלו בגטו על ידי ייסוד והובלת מקהלה במקום. לרוע המזל, ביולי 1942 ביצעו הגרמנים פעולת חיסול אכזרית של הגטו. ישראל ופרלה (אחותו הגדולה של יוסף) גורשו לפוניאטובה ליד לובלין ונרצחו שם על ידי הגרמנים הנאצים.
כשהיה יוסף בן 14, כמו רוב יהודי ורשה, הוא הועלה על טרנספורט לכיוון מחנה ההשמדה הגרמני בטרבלינקה. למזלו הצליח לקפוץ מהרכבת ובחודשיים שלאחר מכן שוטט בכפרים קרובים ורחוקים מהמחנה, וקיבל מדי פעם עזרה מאיכרים וחוליות פרטיזנים פולניות. אולם החורף הגיע, והילד נזקק למקלט חם. הוא הגיע להודישבו (כיום במחוז פודלסקי), שם הפנה אותו איכר מקומי לביתו של האב יוזף פרקובסקי. אולם זה לא יכול היה לטפל בו, ולכן הוא מסר אותו לאב סטניסלב פלקובסקי, אשר שירת בעיירה הסמוכה נובה פיקוטי שליד שפיאטוב. בולט באומץ ובאמפתיה יוצאי הדופן, האב פלקובסקי דאג ליוסף, סיפק לו מחסה וטיפול. לא רק שסיפק לו ביגוד חם ומקום בטוח לשהות בו, אלא גם עזר להשיג מסמכים מזויפים על שמו של יוזף קוטשבה, שאפשרו לנער לשרוד את המלחמה. ראוי להזכיר שפולין הייתה האזור היחיד שבו הגרמנים הנהיגו עונש מוות על עזרה ליהודים בשטחים הכבושים.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה עזב יוסף לארצות הברית, אך הוא זכר את המושיע שלו. הוא החל לשלוח חבילות מזון ותרופות באופן שגרתי לאב פלקובסקי, דבר שהיה עזרה שלא תסולא בפז, במיוחד כאשר הכומר חווה דיכוי מצד השלטונות הקומוניסטיים, שהחלו בכיבוש פולין לאחר כניסת הצבא האדום למדינה.
הכומר פלקובסקי, למרות הרדיפות, המשיך בכהונתו ככומר בקהילות שונות. רוחו ומסירותו הבלתי מלאים זכו להכרה ב-1 בינואר 1977, כאשר מכון יד ושם העניק לאיש הדת הפולני את התואר "חסיד אומות העולם".
יוסף קוטשבה (פאיווישיז) תיאר את חוויותיו בספרו "חוזה: חיים לכל החיים".
הכומר סטניסלב פלקובסקי נפטר ב-1 באפריל 2004 בלומזה.