יום השואה הבינלאומי נוסד ב-1 בנובמבר 2005 על ידי העצרת הכללית של האו"ם כדי להנציח את הקורבנות שנרצחו על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. התאריך שנקבע אינו חד משמעי, כי זה היה ב-27 בינואר 1945, כאשר הצבא האדום נכנס למחנה הריכוז וההשמדה הגרמני אושוויץ-בירקנאו. כתמיכה בהחלטה זו, הדגיש קופי אנאן, מזכ"ל האו"ם כי "לכל הניצולים יש מסר חשוב ביותר עבורנו. מסר של ניצחון הרוח והכבוד האנושי. הניצולים הם הוכחה חיה לכך שהעריצות לעולם לא תנצח. (. ..) ניצולי שואה לא יישארו איתנו לנצח, אבל מורשת הישרדותם חייבת להישאר בחיים, חייבים לשמר את סיפורי הניצולים – לארגן אירועי הנצחה, ללמד אחרים על זוועות השואה ובעיקר להתנגד בתוקף לרצח עם ולפשעים חמורים אחרים. (…) האו"ם מחויב במלואו למטרות אלו. יש צורך לשמור ולהעביר את האמת על השואה ולהכיר בכבוד האדם של כל האנשים בלי יוצא מן הכלל". מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגרמני הוקם ב-1940, תחילה כמחנה ריכוז לאסירים פולנים. קרל פריטש, SS-Hauptsturmführer, אמר לאסירי השילוח הראשון מטרנוב הכבושה לאושוויץ ב-14 ביוני 1940, "הגעתם לכאן לא לבית הבראה, אלא למחנה ריכוז גרמני, שממנו אין דרך אחרת החוצה למעט הארובה. אם מישהו לא אוהב את זה, הוא יכול לקפוץ ישר אל הגדרות. אם יש יהודים בשילוח, יש להם זכות לחיות לא יותר משבועיים, כמרים – חודש, השאר – שלושה חודשים".

עם הזמן הפך מחנה זה למחנה ההשמדה הגרמני הגדול ביותר בו נרצחו לפחות 1.1 מיליון יהודים מכל רחבי אירופה. הפולנים היו הלאום השני בגודלו שנרצח שם על ידי הגרמנים (כ-130,000).