יוזף אונרוג היה גרמני שבחר להיות פולני. חייו היו מלאים בתרומות לצי הפולני. הוא הגן על החוף הפולני מפני הסתערות הנאצים הגרמנים. וכאשר נפל בשבי הנאצים, הוא סירב לדבר גרמנית.

יוזף אונרוג, שנולד ב-7 באוקטובר 1884 בברנדנבורג, גרמניה, היה נצר למשפחה בעלת היסטוריה ארוכה ועשירה. אבותיו התקבלו לאצולה הפולנית במאה ה-16 והתיישבו בוויילקופולסקה (אחד מהאזורים המערביים של פולין). אביו של יוזף, תדיאוש, שירת כגנרל בכוחות המזוינים הפרוסיים. ממנו שאב יוזף אהבה עמוקה לשפה ולתרבות הפולנית.

זאב ים

אונרוג החל את לימודיו ב-1891 בדרזדן. לאחר שעזב את בית הספר התיכון, בשנת 1904, החליט להקדיש את עצמו לקריירה צבאית ונכנס לאקדמיה הימית בקיל. חיל הים הגרמני היה בזמנו מהמתקדמים בעולם.

לאחר שסיים את הכשרתו, קיבל אונרוג דרגת סגן משנה ושירת בספינות גרמניות שונות. ב-1915 הגיע לדרגת סרן והחל לפקד על צוללות. הקריירה שלו צברה תאוצה, ומאמצע 1917 ועד אביב 1919 היה מפקד שייטת צוללות ומפקד בית ספר לצוללות.

הוא בחר בפולין

לאחר שפולין השיבה את עצמאותה ב-1918, החליט יוזף אונרוג להקדיש את כישוריו וניסיונו לשיקום הצי הפולני. הוא התייצב לתפקיד ב-19 במאי 1919, ועמד בפני אתגר ייחודי: לפולין באותה תקופה לא היו ספינה אחת, צוות או אפילו נמל ימי.

הצעד הראשון לקראת בנייה מחדש של הצי היה רכישת ספינה. אונרוג, תוך שימוש באנשי הקשר שלו ובניסיונו, רכש ספינה בגדנסק, שהפכה מאוחר יותר ל-ORP 'Pomorzanin’. זו הייתה ספינת קיטור שנבנתה ב-1893 בגרמניה, ושימשה פלטפורמה להכשרת מלחים פולנים לעתיד.

ב-1920 מונה אונרוג למנהל הראשון של המשרד ההידרוגרפי החדש שהוקם בגדנסק. הוא היה אחראי לא רק על ארגון הצי, אלא גם על פיתוחו ומודרניזציה שלו. ב-1925, לאחר חמש שנים של עבודה אינטנסיבית, מונה למפקד הצי של הרפובליקה השנייה של פולין.

בשנת 1933, יוזף אונרוג הועלה לתפקיד אדמירל עורפי והמשיך במאמציו להרחיב ולחדש את הצי. הוא השיג כספים ממקורות שונים, כולל תרומות ציבוריות, שאפשרו רכישת ספינות וציוד חדישים. יוזמתו הובילה להקמת הקרן להגנה ימית, שגייסה כספים משמעותיים לבניית צוללת ORP 'אורז'ל'.

נגד הפולשים הגרמנים

כשגרמניה תקפה את פולין ב-1939 ופתחה את מלחמת העולם השנייה, אונרוג הייתה בחזית ההגנה על הל ועל החוף הפולני. למרות ששלוש מתוך ארבע המשחתות הפולניות הופנו לנמלים בריטיים, אונרוג פיקד על שאר הכוח בנחישות ובאומץ יוצאי דופן, והגן על אחת מנקודות ההתנגדות האחרונות בפולין.

לבסוף, ב-2 באוקטובר 1939, מול חוסר האפשרות להגנה נוספת ועם דאגה לגורל האוכלוסייה האזרחית, קיבל אונרוג את אחת ההחלטות הקשות בחייו – הוא הכריז על כניעה. יחד עם חייליו הוא נלקח בשבי הגרמני.

בשבי הגרמני

יחסו במחנות השבויים היה ראוי להערצה כמו הישגיו הקודמים בשדה הקרב. לאונרוג, ששירת קודם לכן בצי הגרמני, הייתה הזדמנות ליהנות מפריבילגיות בשבי. למרות זאת, הוא דחה אותן בנחישות.

הוא הגיב לכל הניסיונות לתקשר בגרמנית רק בפולנית, והכריז שהוא 'קצין פולני והוציא את השפה הגרמנית ממוחו ב-1 בספטמבר 1939'. גם כשמשפחתו הגרמנית של אונרוג ניסתה לשכנע אותו לחזור לגרמניה ולשרת ב-Kriegsmarine, הוא נשאר איתן. איתנותו והתנגדותו הפסיבית, כמו סירובו ללחוץ יד לשומרים גרמנים, זיכו אותו ביחס קשה ובהתנכלויות.

אונרוג לא רק דאג לכבודו שלו, אלא גם ניסה לשמור על המורל בקרב שאר השבויים הפולנים. הוא עודד אותם להיות פעילים פיזית ואינטלקטואלית, מה שהיה בעל חשיבות לא קטנה לרוחם ולמצבם. הוא עצמו קרא 400 ספרים בצרפתית ובאנגלית במהלך השבי.

לבסוף, ב-29 באפריל 1945, הוא חווה שחרור על ידי חיילים אמריקאים במחנה מורנאו בבוואריה.

גורלו של אונרוג בגלות

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הקים אונרוג את ביתו בבריטניה. הוא הועלה לדרגת סגן אדמירל ב-1946 ושנה לאחר מכן זכה בצלב הזהב של מסדר המלחמה Virtuti Militari. למרות שהממשלה הבריטית הציעה לו פנסיה, אונרוג, באקט של הזדהות עם חיילים פולנים אחרים שלא זכו להטבות כאלה, סירב לקבלה.

בהיעדר יכולת לחזור לפולין, שהייתה בתחום השליטה הסובייטית, החליט אונרוג לחיות בגלות. בשנת 1948 היגרו הוא ואשתו זופיה למרוקו. מאוחר יותר, מ-1958, התיישבו בני הזוג בצרפת ליד אורליאן. בתקופה זו, אונרוג אף עבד כנהג משאית.

שובו למולדת

אונרוג מת ב-1973 בצרפת. הוא הביע את רצונו שאפרו יועבר לפולין רק לאחר שהמדינה תהיה חופשית ופקודיו יונצחו בכבוד. חלומו התגשם רק ב-2018, אז, הודות למאמצים של המכון לזיכרון לאומי וארגונים נוספים, הועבר אפרם של אונרוג ורעייתו לפולין ונקבר בבית העלמין הימי בגדיניה.

עוד ראוי להזכיר כי בשנת 2018 מינה הנשיא אנדז'יי דודה, בהצעת שר ההגנה הלאומית, את סגן האדמירל יוזף אונרוג לדרגת אדמירל הצי לאחר מותו.